אפרים דיסקינד, שאיבד אצ אחיו שמחה בונים ז"ל באסון במירון, מפרסם טקסט מרגש בו הוא מגיב על שני התבטאויות שעוררו סערה לאחר האסון – דבריו של ירון לונדון שאמר כי: "האבל הזה לא האבל שלי כי אנחנו לא בני עם אחד", וליהיא גרינר שפירסמה סרטון, עליו התנצלה בהמשך בו אמרה: "הם התפללו שם כמו סרדינים כולם. תראו מה עשיתם. כל הגברים החרדים האלו, מה זה? לא ראיתי חיות כאלה. רצחתם אנשים".
באופן מעורר השארה ביקש אפרים דיסקינד להוסיף אהבה וכתב את הדברים הבאים:
אני אוהב אותך ירון לונדון! אני אוהב אותך ליהי גרינר!
אחד הסרטונים הראשונים שהגיעו אליי מיד לאחר שהבנתי שאחי הקטן שמחה בונים נפטר באסון הלאומי במירון, כשהוא משאיר אחריו שני ילדים יתומים ומשפחה כאובה, היה סרטון של אותה ליהי עליה לא שמעתי מעולם.
וזה כל כך כאב.
מין כאב שלא הכרתי, שהרי אני תמיד החזקתי מעצמי אדם חזק, לוחם, אחרי הכל כפירניק.
אך באותם רגעים פרצתי בבכי בלתי נשלט. רציתי לצווח מכאב חד בלב, כמעט ששברתי את מסך הפלאפון תוך כדי משאלה מפונטזת שאולי הכל בעצם רק חלום מזוויע ותכף אתעורר שטוף זיעה קרה ואתקשר לשמחה בונים לספר לו על החלום המוזר.
כמה ימים לאחר מכן קיבלתי מסר מאיש התקשורת לשעבר ירון לונדון שטוען שאני בכלל סיני ושאינו מרגיש כל השתתפות בכאב של משפחתי.
התחבטתי רבות בנושא, והגעתי למסקנה כי אסור לי להתעלם מכך, להתעלם מחושך לא גורם לחושך להיעלם. כפי שחושך לא מגרשים במקל, כי אם על ידי אור, כך גם שנאה לא מגרשים במקל, כי אם על ידי אהבה.
אז ירון היקר, אתה מוזמן לבוא לבקר, להיווכח במו עינייך, לראות את אבא שלי שיחי', שבמקרה אף שירת כמילואימניק באסון המסוקים, אותי הכפירניק, ושני אחי יוצאי חיל הים. כולנו בדיוק כמוך לא מלוכסני עיניים מסין, כי אם יהודים, ישראלים, מילואימניקים, אחים, למרות הכל איננו שונאים אותך, כי אם אוהבים, משתדלים לסלוח, ומאחלים לך לאהוב בחזרה.
אפרים זיסקינד עם אחיו. מתוך הפייסבוק.
