בכ"ח באייר מציינים במדינת ישראל את יום שחרורה של העיר ירושלים במלחמת ששת הימים. בנוסף, רבים מציינים ביום זה את יום פטירת שמואל הנביא. אירוע הסיטורי אחר שקרה בתאריך זה – אך לא רבים יודעים זאת, הוא אירוע הוצאתו להורג של הצורר הנאצי אדולף אייכמן ימ"ש על ידי מדינת ישראל.
למה כמעט ולא יודעים על זה?
כשמעיינים בעמוד הויקיפדיה על אייכמן, לא רואים התייחסות לתאריך העברי בו הוא הוצא להורג. התאריך המופיע שם הוא: 31 במאי 1962. מבט חטוף לעבר לוח השנה יגלה כי מדובר בתאריך כ"ז אייר תשכ"ב.
אז איך הגענו לכ"ח באייר? פה נכנס עניין משפטי.
לאחר שבית המשפט המחוזי גזר את דינו של אייכמן, סנגוריו לא התייאשו והוגש מטעמו ערעור לבית המשפט העליון. כעבור מספר חודשים דחה בית המשפט את טענות סנגוריו, ובכ"ה באייר הורה להוציא אותו להורג. כשפסק הדין כבר חלוט אייכמן פנה כמוצא אחרון לבית הנשיא, וביקש לקבל חנינה.
ב-31 למאי סמוך לחצות, רגע לפני שהתאריך מתחלף, אייכמן כבר היה מוכן להוצאה להורג. באותו זמן, דן הנשיא יצחק בן צבי בבקשות החנינה של אייכמן, וכצפוי דוחה אותן על הסף ומורה על תלייתו של אייכמן.
העיכוב שנגרם על ידי בקשות החנינה הביא לכך שרגע התלייה של אייכמן היה ב-23:58. כיוון שמדובר על הלילה, התאריך העברי הפך כבר ל-כ"ח באייר. מלחמת ששת הימים תפרוץ רק בעוד חמש שנים, והתאריך כ"ח באייר עדיין לא היה משמעותי עבור אזרחי ישראל. וכך, דווקא התאריך הלועזי- 31.05.1962, הוא זה שמוכר על אף שכ"ח באייר הוא יום לאומי.
קטע מתוך פסק דינו של אייכמן | צפו:
הקשר הסימבולי ליום פטירת שמואל הנביא
במכתבו של אייכמן לנשיא המדינה הוא הכחיש את מה שהוכח בבית המשפט בדבר החלק שלו כיוזם וכאחראי על רציחתם של יהודים והשליך הכל על הדרגים הבכירים ממנו. כך הוא כתב: "יש למתוח קו בין המנהיגים האחראיים לבין האנשים אשר, כמוני, נאלצו לשמש רק כלי שרת בידי המנהיגות".
2+בנוסף, כתב אייכמן שהוא: "מתעב כפשעים גדולים ביותר את הזועות שבוצעו ביהודים, וחושב לצודק שהיוזמים של זוועות אלה ייתבעו לדין עכשיו ובעתיד", אבל לדבריו, הוא אפילו לא מרגיש אשם, שכן: "לא הייתי מנהיג אחראי, ולכן איני מרגיש את עצמי אשם. אני מבקשך, כבוד נשיא המדינה, להשתמש בזכות החנינה ולצוות שפסק דין המוות לא יבוצע".
בנוסף למכתב הזה, גם אשתו של הצורר ניסתה להפעיל מניפולציות שונות כששלחה לנשיא מכתב ובו כתבה: "לאחר דחיית הערעור נתון גורלו של בעלי בידך. כרעיה ואם לארבעה ילדים מבקשת אני מכבודו על חיי בעלי".
נשיא המדינה לא התרשם וענה בקצרה: "לאחר שנתתי את דעתי לכל החומר שהיה לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי אין כל הצדקה להעניק לאדולף אייכמן חנינה או להמתיק את העונש שהוטל עליו על ידי בית המשפט". לאחר הדפסת המכתב הוציא הנשיא עט והוסיף בכתב ידו קטע מהתנ"ך: "כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך".
מה שמרתק הוא, שהפסוק האמור שנאמר במקור לאגג מלך עמלק לפני הוצאתו להורג, נאמר על ידי לא אחר מאשר שמואל הנביא. הנביא, שנפטר בכ"ח באייר, הוריש את האמירה הזו לדורות הבאים, ואלפי שנים לאחר מכן, ביום פטירתו, נשיא מדינת ישראל מוצא במילים אלו את מה שיש להשיב למנהיג אנטישמי המתחנן על חייו לפני עשיית הדין עמו.
2+