בין הפוקדים את קבר הרשב"י בל"ג בעומר היה גם היוצר עקיבא תורג'מן, שהגיע לחגוג בהילולה שהפכה לאסון כואב ומזעזע. על מה שחווה שם ועל מחשבותיו בעקבות המצב הפוליטי והחברתי, הוא כתב היום (א') בפוסט אישי ונוקב.
כך כתב:
"האסון במירון. לא מוצא מילים, ולא יכול שלא להתייחס. כל שנה אני במירון, מגיע אל רבי שמעון בר יוחאי שהוריד לעולם את מימד הסוד שלו, את נשמת התורה, את המים המתוקים שמחיים את העולם, ואותי… ולהגיע להילולה שלו ביום המיוחד הזה – ל"ג בעומר, זה מטען אנרגטי שאין לתאר".
"השנה, יצאתי למירון ישירות מהופעה, מתודלק באנרגיות שבאחת התחלפו בטלטלה נוראית. השעות עוברות ולקראת שבת אני מבין שמתוך 45 הנשמות שעלו בסערה השמימה, אני מכיר באופן אישי שניים. האסון הזה מזעזע גם מבלי להכיר אישית את ההרוגים, אבל מפרק לחתיכות כשאתה מכיר מקרוב. בשבת היינו בשמחה משפחתית, והרגשתי כמה החיים האלה מורכבים מעצב ושמחה שמשמשים בערבוביה".
"כיהודים אנחנו מיומנים מדי בדבר הזה. במוצ"ש, בשעות הקטנות של הלילה בהר המנוחות, הייתי בהלוויתו של ידידה פוגל ז"ל ובכיתי כמו ילד בזמן ההספדים קורעי הלב. ליווינו אותו בשירה עד לב השמיים, והרגשתי איך מתוך הדבר הזה עולה בי בקשה שאם אני זכיתי לחיות, אז שאהיה אדם שראוי לחיים האלה על פני האדמה. החיים שלי קצרים מדי בשביל לחיות אותם בערך".
"בזמן שעבר מאז חשבתי לעצמי – מה קרה באסון הזה? לאנשים לא היה מקום. עלו אחד על השני, ולא היה להם אוויר לנשום. אני חייב ללמוד מזה לחיים שלי. אנחנו כבר בסבב רביעי (חמישי?) של בחירות, שלא לומר שנאה של פרטים, של מגזרים שלמים שלא נותנים לאנשים מקום. בואו לא נעלה אחד על השני כדי שלכולם יהיה אוויר לנשום. בעזרת ה', לוקח על עצמי להשתדל לראות כל אדם בגובה הלב ובעין טובה (כי אין אדם שאין בו טוב! פשוט לא קיים) ורק לאהוב. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים".
