הזמר והיוצר אהוד בנאי, משתף בחוויה אותה עבר בחגיגות ל"ג בעומר במירון לפני מעל 40 שנה, ואיך חוויות הלילה השפיעו על אחד משיריו.
כך כתב:
בשנת 1980 הגעתי ברכבת לחיפה ומשם באוטובוס מלא חסידים להר מירון.
מצאתי את עצמי בתוך המולה צבעונית מסחררת ותוססת, מוסיקה קולנית – מזרחית וחסידית, דוכנים של משחקי מזל, מסעדות מאולתרות באוהלי ענק, משקאות חריפים, בשר על האש, אברכים, נשים זקנות במטפחות ראש, משפחות עם ילדים, קבצנים, קופות צדקה, אש ועשן, קלרינטים חסידיים השתוללו ברמקולים והמוסיקה מלהיבה, סוחפת, תוססת.
נדחקתי אל הגג, מצאתי לי שם פינה, וישבתי שם כל אותו הלילה, מלא השתאות מהמוסיקה, מהעשן והאש, ממעגלי הרוקדים סביב הילדים בני השלוש ארוכי השיער, מהשירה הבלתי פוסקת: "בר יוחאי נמשחת אשריך שמן ששון מחבריך".
הייתה לי תחושה שכל המדורות שיש הלילה הזה, ליל ל"ג בעומר, במרחב ארץ ישראל הם ניצוצות שעפות מהמדורה הזאת שבוערת על גג קיברו של רבי שמעון בר יוחאי.
הבנתי שאין שום קשר ממשי בין היום הזה לבין סיפור הגבורה של בר כוכבא, כמו שלימדו אותנו בבית הספר, ושרבי שמעון, שלו מיוחס ספר הזוהר, הוא הגיבור האמיתי של היום הזה. ידעתי שיש כאן סוד ומשהו שצריך לחקור לעומק.
אני לא בטוח אם זה היה יום או יומיים שבוע או שבועיים אחרי אותו ל"ג בעומר שהתחיל להתנגן לי בראש הניגון החסידי שפותח את השיר "א יידישע רסטהמן", אבל אני בטוח שהשיר הזה התחיל שם.
השיר "א יידישע רסטהמן":
