הפרס לשירה עברית לשנת 2020 לזכרה של רעיית הנשיא נחמה ריבלין ז"ל, הוענק היום (א') למשוררת שלומית אפפל על ספרה ״זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים". ציונים לשבח הוענקו למשורר עדי וולפסון על ספרו "בגוף ולא רק בו" ולמשוררת בכל סרלואי על ספרה "מפחדך בשרי״, באדיבות קרן ד"ר גרנדר סימון.
במסגרת התכנית האומנותית בטקס שרה הזמרת והיוצרת נוי פדלון משיריה: "התגעגעתי" ו"סוודר" וביצעה את שירו של אביתר בנאי "יפה כלבנה" לזכרה של נחמה.
1+
1+הפרס הוענק לזכרה של רעיית הנשיא נחמה ריבלין ז"ל, מייסדת הפרס שהלכה לעולמה בשנת 2019 וגובש לפני כשנתיים כיוזמה משותפת של הגברת נחמה ריבלין ז״ל והאפוטרופוסה הכללית, הגברת סיגל יעקובי, במטרה לממש את עיזבונו של ד"ר גרדנר סימון למען קידום ועידוד הכתיבה בשפה העברית. למשוררת שלומית אפפל יוענקו 50,000 ₪ ולמשוררים עדי וולפסון ובכל סורלאי יוענקו 10,000 ₪ במסגרת הציון לשבח בו זכו.
בראש וועדת הפרס אשר חבריה בחנו בהתנדבות השנה כ-170 ספרי שירה, עמד הפעם הפרופסור אריאל הירשפלד – סופר, חוקר, מבקר ספרות ואומנות ומרצה בכיר בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית. יחד עימו התכנסו לוועדת הפרס ד"ר ענת וייסמן – מרצה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, עורכת ספרותית, כותבת מאמרים ומסות על שירה ופרוזה, יוסף עוזר – משורר ואיש חינוך אשר זכה בפרסים רבים על כתיבתו, שהקים ועורך את כתב העת לשירה 'משיב רוח', ד"ר קציעה אלון – חוקרת ספרות ואמנות, מקימת הוצאת הספרים גמא אשר כתבה וערכה למעלה מ-15 ספרים וגואל פינטו – מגיש ועורך ב״כאן תרבות״.
את דברי הברכה לזוכים בשם המשפחה נשאה בתם של הנשיא ונחמה, ענת ריבלין שאמרה: "זו הפעם השלישית שמעניקים כאן בבית הנשיא את הפרס היפה הזה, פרס לשירה עברית. וכך כתבה אימא שלי על הפרס: ״כשהגעתי לבית-הנשיא רציתי להיעזר במעמד אליו הגעתי כדי לתמוך ולעודד אמנים ואומניות. השנה, אני זוכה להעניק פרס מקרן עזבונו של דר גרדנר סימון, שייעד את הכסף לשימור הכתיבה העברית .כיוון ששירה אהובה עלי, משמח אותי שיתוף הפעולה הזה.
"כשהגיעו הוריי לבית הנשיא, תהתה אימי האם תצליח למלא את תפקיד אשת הנשיא בתוכן משמעותי. בהיסוס, היא ניסתה לשרטט, קודם כל לעצמה, את התחומים שבהם תרצה לגעת. למשל, היא דיברה על הרצון שלה לסייע לבעלי מוגבלויות, הרגישה מחויבת לאנשים שמצבם החריג אותם מהחברה. תמיד היה מבטה מופנה אל האחר, זה שיש להושיט לו יד. ככל שהתדרדר מצבה הבריאותית והיא עצמה הפכה מוגבלת בתנועה, היא שידרה כוח, דווקא מתוך המוגבלות. אני יודעת שרבים ראו בה מודל להתמודדות עם קושי. בנוסף, נפשה הייתה קשורה בטבע ו-באומנות, והיא מצאה את עצמה נמשכת באופן טבעי לקידום הנושאים האלו".
עוד אמרה ענת בנאומה: "כשביקשה אימי לנסח את מתווה הפרס היה לה חשוב לקדם משוררים ומשוררות בתחילת דרכם. היא הדגישה שב״תחילת דרכם״ אין הכוונה בהכרח לצעירים ולצעירות בגיל, אלא, ואולי דווקא יותר, לאלו שהחיים הסיתו אותם מתשוקתם ליצור, וכעת הגיעה שעתם למלא את ייעודם ובידנו לסייע להם לעשות זאת. חברי הועדה השנה, בראשות פרופ' אריאל הירשפלד, התחברו לכוונתה זו של נחמה ועשו זאת בשיח מרתק ובמקצועיות מעוררת השראה. הם הקריאו זה לזו שירים שאהבו ואני חשבתי שאימא שלי הייתה וודאי מתלהבת ואומרת, ״אם מקריאים, אז אתם חייבים להקשיב גם לשיר הזה״, ואז מתאימה מילים בקריאת שיר שסימנה באוזן חמור באחד הספרים, אחרי שעברה על כל הספרים שנשלחו ובסוף הקריאה מוסיפה, ״נוווו, זה לא משגע???״.
