הסטנדאפיסט גיא הוכמן פירסם קטע עם מסר חשוב ביותר על מצבם של ניצולי השואה בישראל. את הקטע כתב לקראת יום השואה תחת הכותרת מיומנו של שורד שואה, והוא מפרט בו את מצבם הקשה של ניצולי השואה ואיך דווקא תשומת הלב ביום זה, עלולה להיות צינית ולא רגישה.
כך כתב:
מיומנו של שורד שואה
מתעורר. עוד בוקר במדינת היהודים. זאת שנלחמי כדי להגיע אליה ולחמתי כדי להישאר בה. אני לא סגור על זה אבל כנראה כבר עברתי את ה-90. אמא שלי תמיד אמרה לי שנולדתי באביב, או אולי זה היה בכלל אבא. זה לא משנה, שניהם נשרפו באושוויץ.
הולך בקושי, נעזר במקל. לא קורא עיתונים כדי לא לדעת מה זה הקורונה. חי עם עצמי. עם עצמי ועם 3000 ש״ח בחודש. שלא תטעו, אני לא מאשים אף אחד, לא מתבכיין, אולי פשוט הייתי צריך לעבוד יותר. למרות שבינינו זה לא כזה קל לשרוד את מיידנק, להשתתף בשש מלחמות כאן בישראל, להקים משפחה, ובין לבין גם להצליח לחסוך לתקופות יותר לחוצות. אל תשכחו שבתקופה שלי לא היה אקזיטים ועגלות באמריקה, ומי בכלל חשב על אקדמיה. הישרדות היא שם המשחק. אין מקום למותרות.
אולי אתם, הדור השלישי, יותר חכמים עם כל עולם הפייסבוקים והאינסטגרם הזה שלכם, ואולי אתם גם אוהבים יותר ממני, כי הרי הדור שלי, הסבא והסבתא שלכם, אלה שהכריחו אתכם לגמור מהצלחת, היה ונשאר דור קשה, אבל אני, אני יודע לשמוח בחלקי. מספיקים לי ה-3000 ש״ח האלה ושיחת טלפון מהנכדים פעם בחודש.
מה אני כן מבקש? לחיות בכבוד. לא מבקש נדבות ולא מתחנן, אני שורד שואה, לא ניצול. רק רוצה שתפנו בשבילי את המושב הקדמי באוטובוס, שתנמיכו מעט קצת את המוזיקה בערב, שתגידו שלום במעלית, שתציעו לעזור עם הקניות ואולי גם תצטרפו אליי לקפה ועוגיות. יש לי המון סיפורים מהמלחמה, שרק מחפשים אוזניים להיכנס אליהן. רק אל תרחמו עליי, תאזינו, תהיו חברים. מזכיר לכם, אני שורד שואה, לא ניצול.
היום תעמדו בשבילי בצפירה, לי כבר אין כוח. ולמען האמת, דווקא היום אני מרגיש הכי בודד. לפתע כולם נזכרים בי. פה ביטוח לאומי נותן מענק של כמה מאות שקלים, שם חבר מפעם מתקשר לשאול לשלומי. מכירים את האנשים ששונאים את יום ההולדת שלהם? בדיוק כך אני מרגיש היום. יותר מדי התייחסות ביום אחד בעל שם מצמרר, פחות מדי תשומת לב בכל יום אחר. נכון, זה צבוע מצידכם אבל אל דאגה, אני לא נעלב. אני לא כזה. אני שורד שואה, לא ניצול.
תהיו אנשים טובים.
