הכירו את ד"ר עידן מלצר, רופא בבית החולים איכילוב שבעברו חי כהומלס ברחובות ניו יורק. בימים האחרונים, בעקבות כתבה ששודרה בחדשות 12 על חיי ההומלסים הוא פירסם פוסט בו הוא מגולל את סיפור חייו המדהים וגם מסיים במסר מיוחד עברו כולנו.
כך כתב:
היי, שמי ד״ר עידן מילצר, סקסולוג ומטפל מיני כאן בבית החולים איכילוב. ביומיים האחרונים מאז שידור הכתבות של גלעד שלמור בחדשות 12 על חיי ההומלסים, אני מתמודד עם פלאשבקים לעבר שלי, לגלגול חיים אחר, שבו אני, 30 שנה אחורה, חייתי כהומלס ברחובות ניו יורק. הזכרונות לא פשוטים אבל הם חלק ממי ומה שאני כיום.
אלו היו אז שנות ה-80 הקשוחות של העיר. עבדתי במוסד שטיפל בהומלסים סכיזופרנים שכולם היו על סמים קשים. בעיקר LSD MDMA וקראק. בשלב מסוים, כנראה מתוך שילוב של סקרנות עם יצר הרפתקנות, מהר מאוד נשאבתי לעולם שלהם ואיבדתי את עצמי. התירוץ היה מחקר על חיי המין שלהם אבל המציאות היא שבהתחלה לפחות נהניתי מזה. נהייתי אחד מהחברה שיושב איתם, אוכל מהפחים וצורך איתם ״פה ושם״ סמים.
במשך כמה חודשים, גרתי בפארקים שבורים, קופא מקור בעודי מתערסל בתנוחת עובר על קרטונים, ללא מקלחת ועם בגדים מסריחים ואוכל מהפחים. ללימודים כבר לא הגעתי, מהסביבה התנתקתי לגמרי ואת ימי ולילותיי העברתי עם אן, הובי, מרגרט ופיטר.
בסוף, המשפחה יחד עם צוות המקום אליו נשלחתי ללמוד את הדוקטורט שלי, תפסו אותי והטיסו אותי בכוח חזרה לישראל. עם השנים הקמתי משפחה ורק לפני 8 שנים, שלושה עשורים אחרי, הצלחתי לסיים את המשימה אליה הגעתי מלכתחילה לניו יורק והיא לקבל תואר דוקטור על מחקר – חיי המין של ההומלסים.
בדיעבד, היום אני יכול לומר שזו הייתה חוויה לכל החיים ומשנה חיים. כזו שנתנה לי פרספקטיבה נוספת להבנת המין האנושי.
ממרום תחילת העשור השביעי לחיי ושוב אחרי שצפיתי בשתי הכתבות המצוינות, אני רוצה להודות הבוקר הזה במיוחד להוריי רחל וארתור ז״ל הנפלאים והאהובים, שחצו עולם כדי להציל את הילד הגדול שלהם ולא נטשו אותי וזאת בשונה מהאנשים שבהם טיפלתי או שראינו כעת על המסך – אנשים שהגורל והמציאות התאכזרו אליהם והם ננטשו על ידי משפחותיהם ועל ידי החברה.
ושלא יהיה לכם ספק, תסתכלו עליי, אלה אנשים בדיוק כמו כל אחד מאיתנו.
