בחירות הן אולי הנושא האקטואלי ביותר בארצנו בשנים האחרונות. חדשות לבקרים מועלות הצעות לשינוי שיטת הבחירות בישראל מטענות שונות. אבל מהם בכלל ההבדלים בין שיטות הבחירות? בכתבה הבאה נציג את השיטות המרכזיות לבחירות בעולם הדמוקרטי.
מה קורה בישראל?
לא צריך להירשם אל לימודי מדע המדינה בשביל להתעניין במערכת הבחירות ובשיטה הנהוגה בישראל. אחרי הכל זה עניין רלוונטי לכל אזרח ואזרחית במדינה. יחד עם זאת, חלק גדול מהעם לא מכיר את האלטרנטיבות לשיטת הבחירות ואת המושגים הבסיסיים הרלוונטיים במתודה זאת. בהמשך ננסה לבאר כמה מהם.
הבחירות הנהוגות בישראל הן ארציות, יחסיות ורשימתיות. כלומר, הן מתרחשות בכל הארץ כיחידת בחירה אחת, נעשות על בסיס רשימה מפלגתית, ונבחרי הציבור מקבלים ייצוג בכנסת על בסיס חלקם היחסי בכלל הקולות שנספרו. על אף שזאת הנורמה המקובלת בישראל, חשוב לציין שבמקומות אחרים בעולם אין הדבר כך, ושיטות הבחירות הנהוגות במשטרים דמוקרטיים אחרים מעט שונות מהנעשה בארץ.
רשימתי או אישי
בישראל בוחרים רשימה לכנסת, קרי מפלגה פוליטית שאמורה לייצג את האזרח מבחינת ערכיו. הרכב הרשימה הרצה לכנסת נקבע לרוב על בסיס פריימריז (בחירות של חברי המפלגה) או על בסיס החלטה של ועדה מסדרת.
בשונה מכך, קיימת השיטה האישית. בשיטה זו הבוחרים מצביעים לטובת מועמד ספציפי ולא לטובת רשימה כזאת או אחרת. שיטה זאת למשל נהוגה בארצות הברית עבור תפקידים ציבוריים שונים. בישראל נעשה פעם אחת שימוש בשיטת הבחירה הישירה, והמצביעים נתבקשו לבחור בנפרד רשימה לכנסת ומועמד לראשות הממשלה.
ארצי או אזורי
עוד חלוקה עיקרית בשיטות בחירות היא בחירות ארציות כנגד בחירות אזוריות. שיטת בחירות ארצית היא שיטה בה כל הארץ נחשבת כיחידת בחירה אחת, ולפיה מחשבים את תוצאות ספירת הקולות. על אף שזה הנוהג בישראל, במרבית העולם לא משתמשים בשיטה זאת. למעשה רק הולנד שותפה לנו בשיטת הבחירות הארצית.
השיטה הנפוצה יותר היא השיטה האזורית. במסגרת שיטה זאת מתחלקת המדינה למספר מחוזות או אזורי בחירה. על כל אזור בחירה מתמודדים נציגים ספציפיים על מקומם בבית הנבחרים, כך שבתוצאה הסופית יש ייצוג לכל אזור בפרלמנט. בדרך כלל הייצוג נקבע לפי גודלו וכוחו היחסי של המחוז, כאשר אזורים גדולים מקבלים יותר נציגים מאזורים קטנים מהם.
יחסי או רובי
בשיטת הבחירות היחסית, הייצוג הפרלמנטרי מבוסס על יחס הקולות הכללי שקיבלה המפלגה (למשל מפלגה שקיבלה חמישים אחוז מקולות הבוחרים, תקבל גם חמישים אחוז מהמושבים בבית הנבחרים). בשיטה זו מונהג לרוב אחוז חסימה בגובה כזה או אחר, אשר מונע ממפלגות קטנות מדי להיבחר באמצעות אחוזים קטנים או שברי אחוזים.
כנגדה עומדת השיטה הרובית. בשיטה זו "המנצח לוקח הכל", כלומר מי שנבחר לפרלמנט הוא מי שקיבל את רוב קולות הבוחרים באזור הבחירה שלו. שיטה זו מתחלקת גם היא לפי קטגוריות, כאשר בחלק מהשיטות נהוגה זכייה ברוב פשוט ובשיטות אחרות נהוגה זכייה רק עבור רוב מוחלט.
