השמאל הישראלי הבין שישועתו לא תגיע דרך הקלפי בשל העובדה שהאידאולוגיה שלו כשלה בציבוריות הישראלית. על כן הוא פנה למחוזות הכוח העליונים במטרה להזיז ולשנות את חוקי המשחק. המובילה המרכזית בהליך הייתה תקשורת המיינסטרים בערוצים המסחריים שבאופן שיטתי הצליחה להנדס ולעצב מציאות פוליטית שדה- פאקטו פירקה את הימין הישראלי והובילה לסיטואציה שהיא לא פחות מאבסורדית.
יש למחנה הימין נכון לשעה זו בין 70 ל-80 מנדטים ויחד עם זאת הוא מרכין את ראשו בפני ההגמוניה התקשורתית ולא מוכן להיכנס לממשלת ימין יציבה בגלל החשש (לעניות דעתי) מסיקור שלילי.
נשמע לכם מופרך?
שימו לב לשיטה:
קיימים לא מעט פוליטיקאים שכשהם קמים בבוקר ומביטים במראה נגלה אל מולם ראש ממשלה. לא מעט מהפוליטיקאים פגועים, חושבים שמגיע להם יותר, שרמסו אותם, הם מונעים מגאווה ורצון להתפתחות אישית. התקשורת מודעת לזה באופן שהוא לא פחות ממדהים ויודעת כיצד לייצר מניפולציה רגשית.
בשלב הראשון, יסבירו כיצד אותו פוליטיקאי נרמס ונדחק לצד (לדוגמת סער בליכוד) כדי להעצים את תחושת ההשפלה. טובי הפרשנים יסבירו לציבור דרך המסך כיצד אותו פוליטיקאי נדחק לשוליים והוזז הצידה לגחמותיו של המנהיג העליון והרשע. לאחר מכן (לרוב), תגיע לה השיטה הידועה והמרכזית בתקשורת שבשילוב עם טיפוח אתוס "ההשפלה" תניע פוליטיקאי לפעולה באופן כמעט ודאי. השיטה מכונה סיקור אוהד.
אותו פוליטיקאי שהרגיש שכבודו נרמס ( לדוגמת בנט או סער) או לחלופין שעד לא מזמן ישב בשולי מפלגה (לדוגמת ד"ר יפעת שאשא ביטון) יהפוך ל"כוכב" ולדבר החם הבא בפוליטיקה .
לא משנה אם יבצעו מהלך אחד פופוליסטי או חסר הגיון ככל שיהיה הם יזכו בין רגע להגיע לכותרות מהדהדות, יהפכו ל"סטארים" גדולים ייהנו משלל כתבות אוהדות וליטופים מהתקשורת כל עוד המהלך יפגע בשנוא ליבם של מערכות החדשות הלוא הוא בנימין נתניהו. לבסוף התוצאה תהיה ששמם ישתרבב לסקרים שיציגו כי הם יזכו כמעט לבדם למספר מנדטים מכובד ואפילו יוכלו להוות אלטרנטיבה שלטונית בתוך הגוש עצמו ומכשזה יתרחש כמעט לא תהיה דרך חזרה.
הנושא יפומפם וידובר בכל עת ע"י שלל פרשנים וכתבים כשהנרטיב עצמו יחדור ויכנס לעמקי מחשבתם של אותם פוליטיקאים וע"י זה יחייה כל שאיפה פנימית וכל רצון לאהדה ציבורית עד כדי כך שהם למעשה מנתקים עצמם מציבור בוחריהם ומפתחים נרטיב שלם שהם האדם שישראל זקוקה לו במסעה אל עבר "הגאולה" הנכספת או כל קלישאה אחרת…
לאן כל זה מוביל?
כשהתקשורת נכנסת לפעולה באמצעות כתבות אוהדות, ראיונות מלטפים, שבחים ותשבחות היא גורמת לאותם פוליטיקאים להתאהב באור הזרקורים עד שהם למעשה מגיעים למצב שהם מחרימים את המחנה ממנו הם באים ונכנסים אל תוך כדור שלג אימתני המכיל בתוכו שנאה כלפי המפלגה הגדולה גם במחיר של וויתור על כל קמצוץ של הגיון ולוגיקה פשוטה.
כמובן, שכל פוליטיקאי מקרב המחנה שלו יכול לאתגר את מנהיג הגוש. זה מובן ואגב מבורך ורצוי בדמוקרטיה!
יחד עם זאת, יצופה מאותו פוליטיקאי לקבל את הכרעת הבוחר בקרב המחנה האידאולוגי, להניח את האיבה האישית בצד ולשבת תחת הגדול ביותר למען ציבור המצביעים.
זה כמובן לפחות המצופה (או הדבר ההגיוני לעשות) סער הוא דוגמה כמעט מושלמת למה שהצגתי עד כה. אותו סער סומן ע"י התקשורת לא פחות מהבטחת בחירות ל"שינוי". הוא הוצג בתור הימין הממלכתי, הימין האמיתי בעל ההדר הביתרי שהגיע להציל את המחנה הלאומי מהרעה החולה שעוברת עליו כשהוא הכריז בקול גדול ורם: "לא אשב עם נתניהו ואם מישהו חושב שכן, אני מבקש שלא יצביע לי".
התקשורת מתה על זה. הציבור? פחות. הוא התרסק ל6 מנדטים. כנ"ל נפתלי בנט שפלרטט עם שני הגושים וחווה התרסקות למחוזות ה-7 מנדטים בלבד. אותם אנשים אשר ראו עצמם והומלכו ע"י התקשורת כראשי ממשלה (!) חטפו מכה חזקה מהמציאות כאילו הגיעה בצורה של סנוקרת אימתנית היישר לתוך הלסת. ויחד עם זאת, לדעתי האישית הפחד מאיבוד אותו זרקור מלטף וחמים של התקשורת שולט בהם ללא עוררין.
הרי זה ברור לכל אדם בעל זוג עיניים ומוח בתפקוד בסיסי שציבור הימין יאמץ בחזרה את "תקווה חדשה" וחבריו במידה ויחליטו לחזור לגוש הימין .אגב, במקרה של עריקים מאותן מפלגות חרם אין ספק שהם יזכו ללא פחות מחיבוק חם ואוהב מתוך מצביעי המחנה הלאומי א-ב-ל הסכנה בכתישה תקשורתית משתקת אותם. משל היו מוחזקים בגרונם ע"י עורכי מהדורות וכתבים פוליטיים כשהם רועדים ומפחדים מכל מילה רעה שתזיק להם במגרשו של "המחנה הנכון".
הרי אותה תקשורת מלטפת רמסה את גנץ בשנייה שהכריז על אחדות.
נבחרי הימין לדוגמת "תקווה חדשה" הפכו לכנועים, שכחו את ציבור המחנה האידאולוגי שלהם עצמם ובחרו להרכין את ראשם בפני ההגמוניה התקשורתית ורצונה.
לאחר כל זה מן הראוי שיקום לו הקורא הממוצע ויתהה במוחו, "אז מהו בכלל האינטרס של התקשורת בסיפור"?
לדעתי האישית התקשורת יודעת שממשלת ימין על מלא, ממשלת ימין שתגיע עם הכוונה להכיל משילות תפעל לדוגמה להפרטת הרשות השנייה לשידור ותפתח את שוק התקשורת לתחרות מלאה. הליך שיגרום לערוצים המסחריים לא מעט נזק ויבטל את חזקת ההגמוניה והאליטה התקשורתית.
אגב, ראוי להוסיף שחלק מהעניין היא גם מערכת המשפט בישראל שמפחדת מריסון והוספת איזונים ובלמים על עצמה במטרה להחזירה לגודלה הטבעי כמו בכל דמוקרטיה מערבית אחרת אבל זה כבר נושא למאמר אחר, כרגע אנחנו מתמקדים בתקשורת. מכאן עולה שעל המחנה הלאומי שמרני להפסיק להרכין את ראשו ולשחק במשחק המטופש של ערוצי הטלוויזיה ושל אותה הגמוניה.
על מפלגות ימין להקשיב לבוחרים ולהבין שהאידאולוגיה גדולה יותר מאיבה אישית ועל כן גם אם חברות החדשות יעבירו אותם כתישה (מה שבטוח יקרה) ברגע שהם יחזרו הביתה הם יזכו לחיבוק עוטף ושלל אהבה והערכה בקרב ציבור הימין (לפחות מרובו).
כל נבחר ציבור מהימין שיוביל להמלכת ממשלת שמאל לעולם לא יוכל לעמוד בראשות המחנה. הבוחר לא יסלח על זה. יש הזדמנות פז לחברי תקווה חדשה להיות אלה שבזכותם תקום ממשלת ימין מלאה או מהצד השני להפוך במקרה הטוב לישראל ביתנו 2.0 ובמקרה הרע למפלגת תלם ולהיעלם כלא היו.
אנא יקיריי,
תעשו את הבחירה הנכונה, המחנה הלאומי זקוק לכם אל תקשיבו לרעשי הרקע מסביב ולמקהלת המלעיזים.
שלכם, מצביע ימין שמאס בתרבות החרמות המגוחכת כאילו מדובר בוועדת קישוט בבית הספר העממי "ניצנים" ורוצה לראות ממשלה ימנית לאומית על מלא.
תעזו ותנצחו.
