בפוסט שפירסם בעמוד הפייסבוק שלו, מציג הזמר קובי אוז "מצעד המפלגות" שלו, בו הוא מדרג את המפלגות לפי תפיסת עולמו וגם חושף למי הוא עומד להצביע בבחירות הקרובות.
קובי אוז מדרג את המפלגות מלמעטה למעלה כאשר המפלגה שבתחתית הרשימה שלו היא 'ישראל ביתנו' של ליברמן – "שאכניס את הפתק לקלפי אתאפק לא לסנן קללה חרישית על ראשו של ליברמן" כתב אוז.
מנגד, בראש הרשימה נמצאת המפלגה לה הוא מתכוון להצביע לראשונה – מפלגת "כחול לבן" של בני גנץ. "הייתי רוצה לקדם מנהיגות שיודעת לתת אמון וכחול לבן האמינו מכל הלב שראש הממשלה הבלתי חליפי הוא איש של מילה – אני מכבד אותם על זה, זו גבורה להמשיך להיות אמיתי ומאמין בעולם של שקרנות ואולי זו התרופה שלנו, נקדם את הטוב והתמים ונדחק קצת את הערמומי" כך כתב.
"מצעד המפלגות" המלא של קובי אוז:
ושוב איתכם מצעד המפלגות שלי, (אזהרת – אמל"ק) מזכיר לכולכם שאני לא פרשן פוליטי, לא חכם דתי ולא דוקטור, כולה אדם ששר, כותב ומלחין. לא להתייחס לזה כמו תורה מסיני. טעיתי בעבר ואטעה בעתיד – אני רק מקפיד לטעות תמיד טעויות חדשות למען הגיוון. המצעד הזה הוא לא מטעם כלום, רק אני והדעה שלי.
מבחינת קריירה עדיף שאסתום, לא מחפש להרוויח מהדברים שלי פרסום ולכן לא אמנף אותם, אני משתף את השיח הפנימי שלי רק בפרופיל הפרטי שלי ולא בדפים הרשמיים, מי שמתעניין בי יגיע לזה. מי שלא מסכים איתי אינו מטומטם, בוגד, רשע ועוכר ישראל וגם אני לא.
תכירו קודם מאיפה אני בא. אני בא ממשפחה ציונית שברובה נאמנה למפלגת העבודה, מד"צ לשעבר בנוער העובד והלומד בקן שדרות. אני בעד חמלה ודאגה לאזרח הקטן המגולגל בתוך נייר עיתון ביחד עם שמרנות מדינית – כלומר מעוניין לרסן את כוחות השוק ולעזור לאזרח החלש ואילו מול האויב להיות זהיר ושמרן. אני בעד שלום מבלי להפוך לקורבנות השלום. אני גם מעדיף מישהו עם תוכנית שאני לא מסכים איתה ממישהו נטול תוכנית. אני מעדיף דמוקרטיה בתנועה מאשר דמוקרטיה תקועה.
15 ישראל ביתנו
גם הפעם כשאכניס את הפתק לקלפי אתאפק לא לסנן קללה חרישית על ראשו של ליברמן שלקח מריצה וזרק את הדמוקרטיה הישראלית למזבלה עם ה"גאונות" של העלאת אחוז החסימה ל3.4.
ליברמן המתוחכם יצר מצב שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להצביע למי שחושב כמונו, כי אנחנו חוששים שקולנו ילך לאיבוד, ליברמן יצר מצב שאנחנו מצביעים כדי להציל מפלגות עצלות ומתכווצות שצועקות געוואלד או למפלגות שכל מה שטוב בהן הוא גודלן המרשים בסקרים. ליברמן פשוט לקח את הגרעין הקשה של מצביעי ישראל ביתנו וקבע שם את אחוז החסימה – ככה מפלגתו תהיה מוגנת וכל השאר יתנדנדו. אז לא, אני לא אצביע ליברמן.
14 הציונות הדתית
טוב אין מצב שאצביע להם, יותר מדי נוגדנים ללהט"ב ודרבוקות, הם לא משתלבים בחפלה של חיי.
13 יהדות התורה
חוץ מח"כ גפני אין לי מי יודע מה משהו טוב להגיד עליהם. בממשלת חלומותי יש גם חרדים וגם ערבים. אבל זו מפלגה נטולת נשים, אין לי סיבה או טעם להצביע להם.
12 הרשימה המשותפת
בגדול אני אוהב את רובם, חכמים, רהוטים בהרבה מקרים צודקים. חלקם לאומנים חלקם חשוכים אבל הרוב רוצים טוב לציבור שלהם ולשאר האזרחים אבל הם מסתפקים בלהיות צודקים בצד, אני נגד זה – לדעתי זה זמן להפשיל שרוולים ולהשתתף.
11 יש עתיד
אני אוהב את יאיר לפיד, הייתי יושב איתו לקפה ולבירה. בנאדם טוב, חינני, כוונות מעולות, מפלגה סבבה סה"כ (אורנה ברביבאי!!!!!) אם כי נטולת דמוקרטיה בינתיים. לא אוהב את הקשרים שלו להון ולעיתון, מודאג מהקילר אינסטינקט המוחבא שלו לחבוט בחרדים ופה ושם בערבים. נראה לי שאם טעמת מכוח השיסוי פעם אחת, שום הפרשת חלה לא תגמול אותך מזה.
בגדול הוא צ'ארמר לפחות כמו נתניהו של פעם – אבל אני חושב שלעם ישראל דרוש קבלן שיפוצים חרוץ ולא דובר/עו"ד רהוט. אז מבחינתי אם בא לנו על נתניהו טרי ונקי כפיים עם ג'ל וסלידה ממפלגות מיעוטים – לפיד יהיה כיוון. אני אישית די לי מהסגנון הזה.
10 מרצ
במצעד הקודם נכנסתי בהם מרוב אכזבה ושמחתי לראות כמה רבים וטובים הגנו עליהם מהלב והנשמה – רבים אוהבים את מרץ כבר שנים. ועדיין מרצ, נטולת עזוז, כהרגלה צודקת בצד, לא חותרת למגע, לא מחפשת אתונות ולא מוצאת מלוכה. אני מרגיש שזה קמפיין געוולד אחד יותר מדי ואנשים הפעם לא יחושו להצילה ויתנו קולם למפלגת העבודה שהצילה את עצמה במו ידיה של גיבורת העל מירב מיכאלי.
9 ש"ס
ח"כים ושרים חרוצים, קשובים, אנרגטיים ונהדרים. השר דרעי – שר פנים מצוין – היחיד שיש לו אומץ לגעת בתפוד הלוהט הנקרא צדק חלוקתי – חלוקה של שטחי ארנונה בין עיירות קשות יום למועצות איזוריות רבות משאבים.
לא אצביע ש"ס, מפלגה ללא נשים – מפלגה שלא הצליחה להשיב את עטרת יהדות המזרח ליושנה בגלל התבטלות מוזרה בפני הליטאים, אבל ש"ס עובדת חזק עם הציבור ולטובתו.
8 תקווה חדשה
אהבתי את האומץ של סער להצמיח עלים ירוקים מתחת לסלעי נתניהו בצוקי מנהיגי הליכוד הצחיחים. עכשיו יש לו רשימה חדשה, עם יפעת שאשא ביטון, האוזר, בגין הנדל ועוד… שנותיו של סער בפוליטיקה לא הותירו עלי רושם מיוחד גם האוזר הנדל ובגין הבן לא רשמו במוחי איזה הישג מעבר לרטוריקה נאה. אולי אני טועה אבל נראה שהיחידה שבאה לעבוד שם היא יפעת שאשא ביטון שעושה רושם של אכפתיות ממלכתית, הייתי רוצה לראות אשת חינוך כזו כשרת החינוך במקום השר הנוקשה הצה"לי הנוכחי.
סער אמר בצדק שתיקון מערכת המשפט לא נכון לו שיעשה ע"י נאשם בפלילים ולכן כדאי שהוא (עו"ד שכמוהו) ולא נתניהו יעסקו בכך, טיעון טוב, לקואליצה בראשות נתניהו אין מנדט לגעת במערכת המשפט בכלל ובעיקר לא רטרואקטיבית – ואנשים כמו סער בראשות הממשלה יכולים להוביל בידיים נקיות שינוי בכל מיני תחומים ובראשם התחום המשפטי. אבל זו מפלגה לא דמוקרטית ועצם הקמתה מעידה על התיאשות מהצבעת הבוחר הליכודי.
7 רע"מ
מנסור עבאס חתום על המהלך הכי מרענן וחשוב בפוליטיקה הישראלית – ההבנה שלו שהכי כדאי לערביי ישראל להיות לשון המאזניים בפוליטיקה הישראלית היא לא פחות מרגע מכונן ביחסים בין ערבים ויהודים בארץ.
מול דביבוני הלא לא של המשותפת, מנסור חותר למגע עם מחוללי השינוי הפוליטיים שבקואליציה – הדיעות שלי שונות משלו אבל אני מצדיע לו ומקווה מאוד שהוא יעבור את אחוז החסימה וייתן כוח פוליטי אמיתי לערבים בארץ.
6 הליכוד
הליכוד (ללא נתניהו), המפלגה הכי טובה בארץ! הכי דמוקרטית, הכי מייצגת, גם טיפוסים שלא באים לכם טוב בעין מגיעים בליכוד לעמדות כוח כי הליכוד הכי דומה לעם ישראל כפרה עליו. מפלגה תוססת, דעתנית, מלוכדת, מרושתת עמוק בכל הארץ, סניפים ואוהדים, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, דתיים וחילוניים, מרכז ופריפריה.
הבעיה עם הליכוד זו המתנה שלא מפסיקה לתת, ראש ממשלתנו נתניהו – האיש, החיסון השופע והשלום הנובע, אדם מוכשר בטירוף, מערבב את כל העולם לטובתו ואם אפשר גם לטובתנו, רטוריקן גאון, פטריוט ונרקיסיסט, אדם חרוץ שכוחו לא תש למרות שיש לו המון בעיות ת"ש, ממחדשי העברית העכשווית, על פי כתבי האישום שלו, היה מוכן לחטוא תמורת מילה טובה, תמורת אהבת הציבור, טרגי שהוא לא היה מסוגל להכיל את זה שכבר הרוב אוהבים אותו ורצה עוד ועוד אהבה עד שגם מי שלא אהב לפתע יאהב גם יאהב. אהבה לא קונים.
אם הייתי צריך עורך דין שייצג אותי בעת צרה הייתי מחפש אדם כמו נתניהו, משלם לו בוכטות כסף, מעלים עין מכל מיני שחיתויות קטנות ומחכה לנצחונות שהוא ינחיל לי בעזרת חכמתו וחלקלקותו. אבל כמנהל הוא גרוע, חשדן, סחיט, פחדן, מקפיד לא לתת אף פעם את התפקיד הנכון לאיש הנכון, שם כל מכשול אפשרי לחבריו, כדי שלא יאפילו עליו, מתכנן תוכניות חלולות שהן תפאורה בלבד ואם משהו מצליח למישהו באורח פלא הוא גם אץ ורץ כדי לגנוב את הפוקוס, הזרקורים והכותרות, סאקר של אהבה, שלא לדבר על ההפרד ומשול.
נתניהו הוא מנהיג אמיתי ומתווה דרך – תראו איך פתאום בעקבותיו כולם מחזרים אחרי הקול הערבי שבבחירות קודמות נתפס בגללו כמוקצה. זכינו ממנו להמון טוב אבל גם לפרי הכי מתוק יש מועד תפוגה – זה לא דבש חברים! אם לסכם, עורך דין חלקלק זה לא מה שאנחנו צריכים בעת הזאת. מדינת ישראל זקוקה לאובראול, היא צריכה קבלן שיפוצים אמין ולא עורך דין שפיץ. מבחינתי נתניהו הוא מנהל שנס ליחו אך גם פוליטיקאי ענק ויש לומר לו שלום ותודה.
5 עם שלם
הרב חיים אמסלם הוא המפתח, הוא המסילה לאחדות בעם היהודי. במקום לשמור את הזירה היהודית שתהיה מתונה, מקרבת ומאחדת עזבנו את היהדות לחרדים הבדלנים והפלגנים ועכשיו כולם מדברים לפתע על לוותר – להפריט את היהדות להשאיר אותה לכוחות השוק המוטרפים.
אם הרב אמסלם היה שר הדתות הוא היה מקדם את הטוב ומאחד את עם ישראל במובן הכי רחב וטוב. אממה, אנחנו כנראה לא בשלים למתינות הספרדית השורשית שהוא מייצג ונוהים אחרי קיצוניות חילונית ודתית – כל הקיצונים הללו מרחיקים אותנו מההוויה הטבעית שלנו של יהודים אוהבי אדם וארץ.
4 ימינה
לבנט יש כישרון של ירידה לפרטים, הקמפיין של ימינה הדגיש זאת. בנט הוא מנהל עם תוכנית, הפוקוס שלו תמיד על עם ישראל – הוא יודע מה צריך לעשות ואיך עושים את זה. בנאדם נלהב לעבודת השלטון עצמה. בנט ממלכתי, בנט עושה הכל כדי שהמפלגה שלו תהיה מגוונת בזמן שהרבה ממצביעיו שמרנים לעייפה.
אחד הדברים היפים בפוליטיקה שלנו היא יחסי העבודה והחברות בינו לבין איילת שקד – הם באמת משחררים זה לזה חבל ארוך, להתפתח ולגדול. היו המון הזדמנויות שבעולם האגו היו מפרידים את הצמד חמד הפוליטי הזה וזה קסום בעיני שזה לא קרה. אני מאוד אוהב את התמיכה ההדדית ביניהם. גם איילת מגיעה עם תוכנית למשרד המשפטים, תוכנית שהיא החלה לבצע ביסודית ומתה להמשיך.
בנט ושקד נראים נהנים מעבודתם, אנשים שבאים לבית הספר עם רון בלב, בעולם מושלם הם היו בראשות הליכוד וזה היה יכול להיות פתק החוגג את שני העולמות, פתק שהציבור הרחב שגלש בשנים האחרונות לימין היה שמח לשים. אבל מה לעשות, הם תקועים עם המפלגה שלהם והליכוד עם נתניהו.
3 המפלגה הכלכלית
אני מכבד את פרופ' ירון זליכה – הדברים שלו הם מוסיקה לאוזני: רגולציה, פירוק מונופולים, החלשת טייקונים, הורדת יוקר המחיה, הוזלת הדיור, שירות טוב יותר לאזרח, בקיצור כלכלה חומלת זה אחלה דבר. אבל מנטליות השועל הבודד של זליכה, מקשה על הציבור לסמוך עליו וגם פסיכיאטר ידוע כמו פרופ' יורם יובל יודע בלב שהציבור מעדיף את שיט האבובים שלו בנהר רחב וזורם מאשר בזרזיף שוצף. הלוואי ומישהו יציע לזליכה את תפקיד שר האוצר בלי קשר לבחירות – הייתי רוצה לראות אותו עם כל הכוח מגשים את הרעיונות המרתקים שלו.
2 מפלגת העבודה
אני חולה על וינטג' – ומפלגת העבודה היא הצלה מופלאה של ח"כ מירב מיכאלי ממצב טוטל לוס לגריטה למצב נסיעה ממש. לדעתי יש שתי מפלגות אמיתיות בישראל – הליכוד והעבודה. כל השאר לא באמת דמוקרטיות.
אני בעד סוציאל דמוקרטיה ואוהב שיוויוניות מגדרית ואת רוב המועמדים אני בסה"כ מחבב כולל את איבתיסם מראענה שלדעתי שואפת לטוב ומבטאת אמת גם כשלא נעים לנו לשמוע, לדעתי הציונות מספיק חזקה כדי להכיל בתוכה גם את כאבו של המובס. אגב, מילה אישית, אפרת רייטן בנאדם זהב, ממש סומך עליה, הגשתי איתה תוכנית בוקר במהלך חודשים רבים והיא באמת אחלה.
1 כחול לבן
גילוי נאות, עבדתי קשה מאוד בשדולה להקמת ממשלת האחדות, היה מאוד קשה לשכנע את גנץ להיכנס אליה – שילם מחיר גדול ובסוף יצא מרוח בזפת ונוצות.
הממשלה הזו היתה ריקוד וואלס מטורלל בין הילדה הכי נחמדה בכיתה לפושטק הכי משתולל – היא רצתה לרקוד והוא רצה לעשות "צחוקים". אח"כ כל "החברים" עזבו את כחול לבן ונשארו רק החברים באמת. השר טרופר נשאל למה הוא נשאר וענה משהו כמו – גנץ חבר שלי – אני לא עוזב חברים.
ערך הרעות שהיה אהוב גם על רבין ז"ל הוא ערך חשוב גם בעיני ואני חושב שכחול לבן מייצגים הקרבה למען הכלל וחברות. חילי היה שר תרבות בתקופה מטורללת ודלתו נשארה פתוחה לכולם, בענווה האופיינית ועם מעט מאוד לכלוכים ועימותים, שמר עלינו ברגעים קשים קשים. השרה והלוחמת החברתית פנינה תמנו שטה עשתה היסטוריה עם מבצע "צור ישראל" להעלאת יהודים מאתיופיה. פרח השכונות והשר מיכאל ביטון האנרגטי שהיה ראש עיר מדהים בירוחם התנהל בתנופה חיובית נהדרת ואלון שוסטר האיש שלנו מצפון הנגב – שמעתי רבים שיודעים ואומרים שהוא שר החקלאות האולטימטיבי.
אני באמת חושב שאנחנו צריכים גמילה מהסגנון של נתניהו והכי הפוך מביבי זה גנץ, אדם שחושב על הכלל ולא על עצמו, אדם שאין לו פטיש לשררה, חבר טוב, אדם טוב שמוכן לשלם מחירים. ההיפך מנתניהו החשדן והמתוחכם – גנץ נותן אמון ופיו וליבו שווים.
אני יודע שלהיות תמים בפוליטיקה המתנגחת שלנו זה לא טרנדי ואפילו נלעג (תראו איך כחלון התרסק) אבל בשביל שנלמד מחדש לתת אמון – הייתי רוצה לקדם מנהיגות שיודעת לתת אמון וכחול לבן האמינו מכל הלב שראש הממשלה הבלתי חליפי הוא איש של מילה – אני מכבד אותם על זה, זו גבורה להמשיך להיות אמיתי ומאמין בעולם של שקרנות ואולי זו התרופה שלנו, נקדם את הטוב והתמים ונדחק קצת את הערמומי. בגלל האומץ שהיה להם להציב את עצמם בחזית העשיה, הם תפסו אלף פעם שועלים ליכודיים נאמנים שניסו לחטוף תרנגולת ועוד תרנגולת לטובתו האישית של נתניהו.
אז הפעם אצביע לראשונה כחול לבן ואקווה שהפוסט הבא יהיה בעוד קדנציה שלמה של ממשלה יציבה כלשהי.
