"יש שני סוגים של קהל – האחד עוקב אחרי המוזיקה שלנו ומאזין לשירים החדשים, והשני מסתכם באנשים שהשירים פוגשים אותם בדרך", אומר לירון אטיה, סולן להקת 'הפיל הכחול'. "זה הקהל שעד היום שואל אותי מתי אוציא עוד שיר חוץ מ'יסמין', ועברו כבר 11 שנה ושלושה אלבומים".
אז נכון, רובנו מכירים את הלהקה מלהיטים שחרכו את כל המצעדים בתחנות הרדיו כמו 'יסמין', 'שיר על הים', 'הכל יהיה', ועוד – אבל היצירה של לירון אטיה לא פסקה לרגע, ואפילו התעצמה בשנים האחרונות כשהחליט לכתוב ולהקליט שירים חדשים בעצמו, ולשחרר אותם לעולם תחת שם הלהקה.
לכן, עם כל שיבושי התכניות שהביאה איתה מגיפת הקורונה, והופעת איחוד ההרכב שהייתה אמורה להתקיים בדיוק לפני שנה ובוטלה, התקופה הזו באה לו בדיוק בזמן -"יש לי אולפן בבית, והורדת ההילוך הכללית הזו נתנה לי זמן ליצור, אז המשכתי להוציא שירים כמעט כל חודשיים למרות שאין לאן למנף אותם בהופעות. זה היה טוב כי הרגשתי שזה בא בזמן להרבה אנשים וגם לי, מהבחינה הזו שאני כותב שירים בלייב על דברים שקורים כאן ועכשיו. אני מרגיש בלאגן בתוך הלב והבטן והראש, ואז אני כותב. בשבילי זה חוסך כסף לפסיכולוגים".
לאחר שבשבוע האחרון יצא הסינגל החדש 'לב', תפסנו את אטיה לראיון אישי ופתוח על יצירה מתוך כנות, משמעות המוזיקה עבורו וגם על תאונת הסנובורד שהובילה אותו לישיבה בכיסא גלגלים מגיל 18.
"פעם שנאתי להופיע, סבלתי מכל שנייה"
איזה מקום המוזיקה תפסה בעבר ותופסת כיום בחיים שלך?
"זה השתנה מאד. בהתחלה היינו מופיעים כמעט בכל יום בשבוע והיצירה הייתה הכל. ואז דברים קרו, החיים השתנו, גם אצלי וגם אצל שאר חברי הלהקה. בגדול קשה מאד להתפרנס ממוזיקה בארץ – במיוחד כלהקה, אז כולנו קצת התפזרנו ושמנו את המוזיקה במקום אחר כדי להתקיים ולחיות. גם אצלי זה קרה – בגיל 25 הגעתי לצומת דרכים והייתי צריך לבחור בין עיסוק מוחלט במוזיקה, לבין להשאיר את המוזיקה כמקום לברוח אליו – וזה מה שהחלטתי. אני גאה עצמי מאד על הבחירה הזו, כי זה השאיר את הקסם שקיים ביצירה. אני לא מרגיש מחויב להוציא שירים כדי להתפרנס, לא מנסה לייצר להיטים. אני עובד בדבר אחר ויוצר מהצד, וככה הכל נשאר הכי אמיתי כמו בהתחלה".
"טוב לי עם מה שקורה, וגם החזרה לשגרה ולבמה מרגשת ממש – אבל זה לא תמיד היה ככה כי פעם שנאתי להופיע. סבלתי מכל שנייה. זה היה שילוב של כמה דברים – קודם כל זה עניין של אופי, אני אוהב להיות מאחורי הקלעים וליצור. לא הרגשתי בנוח כשהפנס עליי וכולם בשקט. הדבר השני הוא שהיו ימים קשים. מיד אחרי התאונה היו ימים שהייתי בלי מצב רוח ופתאום צריך לעלות על במה ולתקשר עם הצוות והקהל, ולא בא לך לפעמים. בסוף תמיד עשיתי את הסוויץ' בראש, אבל זה דרש המון כוח באותם הרגעים. לא הייתי שש לעלות על הבמה, וגם עניין הנגישות היה לי אז לא קל. כל הזמן היו צריכים להרים אותי לבמה ולהוריד אותי ממנה. מעולם לא עשינו הדרן בהופעה כי זה חתיכת סיפור להוריד אותי מהבמה ואז להעלות אותי שוב".
"שואלים אותי מתי אוציא עוד שיר חוץ מ'יסמין'":
ההצלחה לא קשורה לכיסא הגלגלים
אתה חושב שעצם היותך על כיסא גלגלים משפיע על הדרך שבה אנשים מקבלים את המוזיקה שלכם?
"פעם חשבתי שכן. יותר מזה, פעם הייתי בטוח ביני לבין עצמי, בעומק הלב, שאנשים שומעים את המוזיקה בגלל שיש סיפור מרגש מאחוריה. שהם חושבים שכיסא הגלגלים הוא גימיק. תמיד בראיונות דיברו איתי על התאונה ופחות על המוזיקה, ואיפשהו המחשבה הזו חילחלה אליי. הרגשתי שאני כבר לא יודע האם היצירה עומדת בפני עצמה או לא. האם הצלחתי בגלל הסיפור או כי השירים עשו משהו אצל המאזינים".
"ואז קרו שני דברים – האחד הוא שהתחלתי לעשות סרטונים שהפכו לוויראליים מאד גם בקנה מידה עולמי. 250 מיליון צפיות, ואף אחד לא ידע מי עומד מאחורי זה. אף אחד לא ידע שאני שם, וזו הייתה לי חותמת ביני לבין עצמי שאני יכול להצליח גם בצורה אנונימית, וזה הרגיע אותי. הדבר השני הוא שעבר זמן. עברו הרבה שנים וקיבלתי כוח להמשיך לעשות מוזיקה. הוצאתי אלבום חדש לפני שנתיים שמאד הצליח ואסף הרבה קהל שממש עוקב, זה כיף".
איך תהליך יצירת השירים קורה עכשיו?
"עד עכשיו היו שני אלבומים שיצאו אז כשהיינו להקה. היינו מגיעים עם מילים ולחן ואז מקליטים יחד. בהמשך הכל השתנה וכל אחד הלך לדרכו, ויצא שאת האלבום האחרון עשיתי לגמרי לבד – את המילים, הלחנים, ההקלטות וכל מה שצריך. זה היה טירוף. לא פשוט, בכל זאת אני על כיסא גלגלים".
את האצבעות אטיה לא יכול להזיז בעקבות השיתוק, ולכן הוא לא יכול לנגן – אבל בכל זאת הוא מוצא את הדרך להפיק מוזיקה. "זו הייתה הרפתקה מעניינת ויצירתית. הרבה פתרונות טכנולוגיים שעזרו לי לנגן על כל מיני כלים. באלבום יש תופים, בס, כינורות, צ'לו, בנג'ו, חמת חלילים, וכלים נוספים רבים שלכולם מצאתי פתרונות יצירתיים איך לעשות אותם. אז נכון, לקח לי המון זמן, אבל בסוף האלבום יצא ואני ממש אוהב אותו, וכיף לי שאנשים מתחברים לשירים בלי קשר לסיפור שלי. אחר כך כשהם מגלים מה מסתתר מאחורי המילים נוסף להן עוד ממד של משמעות".
1+"הגוף הוא רק גוף"
ישנם דברים טובים בתוך כל הקושי?
"בטח, אני מאד נהנה. אני כמו בן 80, פשוט בן 34. שום דבר לא מובן מאליו ואני מתרגש מכל דבר – מפרי, מפריחה של פרח, מהים, מעננים יפים, גיליתי את המשפחה והחברים מחדש. עשיתי סיבוב ממש גדול ובסוף חזרתי לאותה הנקודה, רק עם ראייה קצת אחרת. כמו ספירלה – עושים סיבוב ענק וחוזרים בערך לאותו המקום, רק טיפה מעל".
"בסה"כ יש קושי, שלא יישמע חס וחלילה שאני איזה גורו. במיוחד כי העולם לא מותאם אלינו. אם מחר כולם היו קמים נכים – תוך שנה העולם היה מונגש פצצה והייתי נהנה והכל היה בסדר. קשה לצאת לנופש, לטוס, ולאכול במסעדה, אז תמיד אין זרימה חלקה של הדברים. אבל עם כל זה בכל זאת מתישהו אתה מבין שהגוף הוא רק גוף. בסוף הוא כלום. אז אני מאושר".
יצירה מרפאת
מרגיש שאתה חי ב'לופ', כמאמר השיר שיצא לא מזמן?
"כולנו חיים בלופ, אבל אצלי הלופ קצת יותר מצחיק. גר איתי מטפל הודי בבית וזה קצת מוזר. יש לי סדר יום קבוע, אז התחלתי לכתוב על התחושות שלי כלפיו וככה נולד השיר. יום אחד הוא שמע את השיר והתחיל לשיר אותו במבטא הודי מצחיק, אז הצעתי לו לעשות איתי קליפ. הוא זרם, אז שמנו מצלמת גו-פרו ברכב וצילמנו את הנסיעות שלנו במשך חודשיים. את כל מי שעלה לרכב לימדנו בית מהשיר, שאלנו אם הוא רוצה להצטלם והלכנו על זה. כל אחד עם הלופ שלו. יצא שיר ממש קליל אבל גם מאד אמיתי ועמוק".
ב'לופ' אתה שר "עובד כל היום, שכחתי לחלום" – מה החלום שלך?
"זו הבעיה, שכחתי מה החלום! החלום האמיתי שלי הוא שתהיה שמש כל הזמן. גם בלילה. שמש אביבית ונעימה. זה משמח אותי. לא משנה מה מצב הרוח שלי, כשאני יוצא החוצה ורואה שיש מזג אויר יפה, זה גורם לי להרגיש טוב. אני מאחל לעצמי להמשיך ליהנות ממוזיקה, כי פחדתי שזה יפסיק מתישהו. בינתיים זה לא קרה, אבל אין משהו בעולם שלא נמאס לנו ממנו באיזשהו שלב, בסוף אנחנו מתרגלים להכל. ותמיד מוזיקה עשתה לי בית ספר. כל הזמן היה לי מרגש וחדש ומפחיד להוציא שירים וזה עדיין קורה. זה מדהים, הלוואי שזה ימשיך להיות ככה".
יחד עם המטפל ההודי בשיר 'לופ':
השבוע יצא הסינגל החדש 'לב', שלמילים שלו אי אפשר להישאר אדישים. איך נולד השיר?
"זה שיר שלקח לי המון זמן לכתוב. לקח לי יותר זמן מהרגיל לכתוב אותו. הוא הגיע ממצב כזה שתמיד הייתי מקשיב ללב והולך איתו, אבל היו הרבה פעמים שנפגעתי קשות – נתתי אמון באנשים שפגעו בי, הבנתי שאני מחויב למערכות יחסים יותר מאחרים. באיזשהו שלב אמרתי לעצמי שנמאס לי, ואז הפכתי לאדם ציני שחושב על כל דבר. כמובן שפחות נפגעתי, אבל היה לי ממש משעמם וקשה, ולא אהבתי את מי שהפכתי להיות ואת מה שקרה לחיים שלי. אז כתבתי שיר ללב שלי, שיר שכולו בקשות ממני אליו, כדי שנוכל לחזור לחיות יחד".
"יש שם כל מיני שורות שמדברות על זוגיות, קשר בין חברים, דברים ביני לבין עצמי, פחדים, ובמילים שכתבתי אני ממש מבקש מהלב שלי שיחזור. שינהל אותי שוב כי קצת הלכתי לאיבוד. ובאמת, סיימתי לכתוב את השיר לפני כמה חודשים, ובזמן שהיה עד שהסינגל יצא עם הקליפ והכל – אני נשבע שהדברים השתנו לטובה מאד. זה כנראה היה מאד נחוץ לדבר. להגיד מה אתה רוצה. לא לחשוב את זה רק בראש אלא לכתוב ולראות את זה בעיניים. ככה זה מהדהד בנו".
מתכננים לחזור בקרוב להופיע?
"שמונה שנים עברו מאז ההופעה האחרונה. את ההופעה שהייתה אמורה להיות לפני שנה נשחזר בקרוב, והפעם אני הולך ליהנות. גם כי אני הרבה יותר רגוע, וכי אנחנו הרבה פחות תלויים במוזיקה מבחינה כלכלית. החלטנו שלא נופיע בשום מקום שהוא לא נגיש – לא לקהל ולא לבמה, וככה ניצור את השינוי. אני מקווה שהקהל יבוא לראות אותנו ואז יהיה הרבה ביקוש, וככה נקבל כוח להגיד למועדונים שאם הם רוצים שנבוא להופיע, עליהם להנגיש את המקום. נקווה שהכל יהיה בסדר ויזרום כמו שאנחנו מקווים, וגם אם לא – אנחנו נהנים מההרפתקה".
מופע השקת החזרה לבמות של הלהקה יתקיים בקרוב – שווה לעקוב ברשתות החברתיות.
הסינגל החדש 'לב' שיצא השבוע:
