חפצים מיותרים בסביבה שלנו יוצרים עומס פיזי ורגשי, ופסח זה הזמן המתאים ביותר להיפטר מהם.
מכירים את האנשים שבמקום לזרוק ולהיפטר מחפצים לא שימושיים רק אוגרים ואוספים יותר? ובכן, תכירו את אחת מההפרעות המשמעותיות בתחום ההפרעות הטורדניות: אגרנות כפייתית.
מהי אגרנות כפייתית?
אגרנות כפייתית על פי ויקיפדיה מוגדרת כסוג של הפרעה נפשית, הגורמת ללוקים בה לאגור ולאסוף באופן אובססיבי חפצים ופריטים שונים, שלרוב חסרי כל שימוש או ערך ממשי. שכיחות האגרנות באוכלוסיה עומדת על בין 5% – 2%, והיא גבוהה פי 2 בקרב גברים לעומת נשים. הסימפטומים שלה מופיעים כבר בגיל ההתבגרות, אך היא מאובחנת בדרך כלל בסביבות גילאי ה-30.
1+איך מאבחנים אגרנות כפייתית?
לפני שאתם מתחילים לדאוג שאתם או מישהו בסביבתכם הקרובה סובל מאגרנות כפיתית, כדאי שתקראו על פי מה מאבחנים פסיכיאטרים את האדם הסובל ממנה.
לפי DSM-5, פסיכיאטר יאבחן אדם כסובל מההפרעה אם יתקיימו התנאים הבאים:
- קושי מתמשך להיפטר או לתת חפצים, זאת בלי קשר לערכם. קושי זה נובע מצורך לשמור את החפצים, וכן הוא נובע ממצוקה המתלווה לזריקת החפצים לפח.
- הקושי להיפטר מחפצים גורם להצטברות של חפצים אשר ממלאים את חלל הדירה, מה שגורם להגבלת יכולת השימוש בדירה ותחזוקתה. אם חלקים מהדירה אינם מסומנים זה רק בזכות פעולתם של אחרים הגרים בדירה (בדרך כלל בני משפחה).
- האגרנות גורמת למצוקה נפשית ניכרת ולפגיעה בתפקודו החברתי והתעסוקתי של האדם או כל תפקוד נוסף אחר המשמעותי בשבילו.
- האגירה אינה תוצאת מצב רפואי ידוע (למשל פגיעת ראש, מחלה קרדיווסקולרית, או תסמונת פראדר וילי).
- לא ניתן להסביר את האגירה באמצעות אבחנה של הפרעה נפשית אחרת: אובססיות בהפרעה טורדנית-כפייתית, ירידה באנרגיה כתוצאה מדיכאון, אמונות שווא כתוצאה מסכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית אחרת או חסך קוגניטיבי כתוצאה מהפרעות נוירו-התפתחותיות ואובדן עניין בסביבה כתוצאה מהפרעות הספקטרום האוטיסטי.
1+התסמינים לאגרנות יתר
אגרנות כפיתית מתאפיינת בקושי לזרוק חפצים, גם כאלו שכבר יצאו מכלל שימוש, או שאינם בעלי ערך יותר. האגרנות משפיעה גם על בני משפחתו של האדם הסובל ממנה, והם חווים בושה ומבוכה בשל חוסר הנקיון או האסתטיקה שנפגעת בבית. האגרן מאמין בחשיבות לא מוסברת של חפצים מסויימים, ולעיתים אף חש קשר רגשי עמוק אליהם.
איך מטפלים באגרנות כפייתית?
ישנם שני סוגי טיפול המסייעים להתמודד עם אגרנות יתר. ישנו הטיפול התרופתי המפחית את הנטיות האובססביות של האגרנות, וישנו טיפול קוגנטיבי התנהגותי, המכונה CBT, המסייע בזיהוי המחשבות הבלתי רצוניות העומדות מאחורי הצורך באגירה. בנוסף לכך, מחקרים מראים כי עירוב של בני משפחה בתהליך משפיע לטובה על היכולת להתמודד טוב יותר עם תופעת האגרנות.
