פרשת הצוללות וכלי השיט היא פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות מדינת ישראל כך קראו לה מי שניסו להחיותה מחדש לאחר שכבר צללה לתהומות. אז, האם אכן מדובר בפרשת השחיתות החמורה ביותר- או שמא דווקא בעלילת דם?
הערב אנו חושפים כאן בפעם הראשונה מסמכים מקוריים שלא פורסמו מעולם ושופכים אור על תהליך הרכש. חלק מהאנשים שידעו ורשמו הכל בזמן אמת שינו את גרסתם לחלוטין כך שתתאים לתזה החדשה.
בעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון מתמקדים העותרים ב"פרשת" ספינות המגן שהיא לדבריהם הדוגמא המובהקת ביותר להוכחת טענות השחיתות. ע"פ הטענה, בשנת 2010 לאחר שנתגלו מרבצי גז סמוך לחופי המדינה התעורר צורך להגן על אסדות הגז. חיל הים רצה ספינות קטנות להגנה אך אנשי לשכת רה"מ לחצו לשנות את גודלן של הספינות ללא כל צורך, תוך ביטול מכרז שכבר פורסם והיה מוזיל משמעותית את מחירן. כל זאת- בשביל לחתום על חוזה עתק עם חברת טינסקרופ הגרמנית דרכה יש לרה"מ ומקורביו רווח כספי וטובות הנאה לכאורה.
לפי הטענה, משרד הביטחון ומנהל הרכשה והייצור (מנה"ר) כבר היו במגעים מתקדמים עם מספנה דרום קוריאנית שהסכימה לבנות את הספינות הקטנות במחיר זול אך לפתע בגלל הלחצים הפסולים השתנה הכל.
כך נכתב בעתירה שהוגשה לבג"צ: "לאחר עשרות דיונים הוחלט שהדרך היעילה להגנה על המתקנים היא באמצעות ספינות קטנות". ראש מנה"ר שמואל צוקר טען גם הוא דברים ברוח זו בוועדה לביקורת המדינה. וכך כתב העיתונאי בן כספית רק לאחרונה: "את הספינות היינו אמורים לקנות אצל הדרום קוריאנים. כדי שזה לא יקרה הכריחו את המערכת לבטל את המכרז והעלו את גודל הספינות מ1200 ל2000 טון". שחיתות מזעזעת ללא כל ספק.
אלא שמה לעשות, ואת זה יודעת גם משטרת ישראל שחקרה את הפרשה, הטענה העיקרית כי הגודל אותו רצו בחיל הים הוא 1200 טון בנקודת הזמן המדוברת- לא עולה בקנה אחד עם המציאות. האמת לאמיתה היא כי פרק הזמן בו חיל הים חשב לרכוש ספינות קטנות היה לפני עבודת המטה ולא בסופה ובטרם התגלו המים הכלכליים. המכרז בכלל הגיע בשלב מאוחר הרבה יותר.
בשביל להבין את התהליך נחזור קצת אחורה. כבר בתקופתו של מפקד חיל הים אליעזר מרום (ציי'יני) שכיהן בין השנים 2007 ל-2011 הבינו בחיל שספינות הסער 5 מתיישנות ויש צורך להכין את הדור הבא. בשביל לסבר את האוזן נספר כי על 2 ספינות קטנות דרשו אז חברות אמריקאיות 900 מיליון דולר. כ-450 מיליון דולר לספינה אחת. מכיוון שהתקציב היה יקר והמחיר מוגבל התנהלו העניינים בעצלתיים. כשנכנס לתפקידו רם רוטברג בשנת 2011 כמפקד חיל הים הוא ביקש לקדם את העניין. זה היה השלב בו החליטו לעשות מן סקר שוק ראשוני ולבדוק אלו כלים יש בעולם. זוהי למעשה עבודת המטה המדוברת שהתנהלה יחד עם מנה"ר. באותו הזמן התנהלו מגעים עם כמה חברות מהעולם כולל טינסנקרופ. זמן קצר קודם לכן כשלה עסקת מטוסי אימון עם קוריאה וזו אחת הסיבות לכך שמישהו במשרד הביטחון דחף לעסקה עם קוריאה.
בשלב הזה החלו בחישות של אנשי עסקים ישראליים שרצו לגזור קופון. איש העסקים רמי אונגר ייצג את חברת יונדאי ואיש העסקים חזי בצלאל ניסה למשוך לכיוונה של דייהו הם ניהלו מגעים עם משרד הביטחון ועם מנה"ר. לצורך כך נסעו אנשי הצוות לקוריאה ובחנו את המספנות. בסיומה של הנסיעה לא נרשמה התלהבות מיוחדת מצידם של אנשי המקצוע מההיצע הקוריאני. לאחר שחזרו ארצה ותוך כדי תהליך הלמידה החליטה הממשלה שהאחריות על המים הכלכליים תוטל על חיל הים. אנשי החיל שמחו מאד. החיבור של הצורך להתחדש מחד והדרישה לספינות מתקדמות וגדולות יותר מאידך פגעו בול.
וכך כבר באפריל 2013 מפקד חיל הים המליץ לקדם את הרכש מגרמניה. בחודשים שלאחמ"כ גם דן הראל מנכ"ל משרד הביטחון הנכנס הנחה את משרדו שבמידה וניתן להגיע להסכם עם גרמניה אין צורך לצאת למכרז ובהמשך הוא חזר על יתרונות הרכש מגרמניה.
והנה מה שכתב כספית בזמן אמת: "בימים אלה צריך להחליט איפה תקנה ישראל ארבע ספינות קרב משוכללות לצורך חידוש צי הסטי"לים וההגנה על אסדות הגז המתרבות מול חופינו (כן ירבו). נתניהו הבטיח לקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שישראל תקנה את הספינות שם. יש לנו אינטרסים אסטרטגיים בגרמניה, שבנתה עבורנו את צי הצוללות החדיש, ועניינים רבים נוספים".
מסמך שהגיע לידנו ומפורסם כעת בפעם הראשונה מוכיח כי כבר במפרט ששלח חיל הים למספנה הקוריאנית פורט הצורך של חיל הים: אלף ושמונה מאות טון. קצין בכיר בחיל הים אומר לערוץ 20: "מרגע שהוחלט על הגנת המים הכלכליים והתפקיד הוטל עלינו היה ברור שהולכים על ספינות גדולות. צרכי ההגנה שונים לחלוטין. מכיוון שהגנת האסדות מתבצעת במרחק וזמן ההפלגה ארוך יותר- יש צורך בעוד עשרות טונות של דלק. בנוסף, היות ועיקר האיום על האסדות הוא לוחמה אווירית יש צורך במכ"מ מתקדם יותר ולכן הבסיס לא יכול להיות של 1200 טון- אלא חייב להיות יותר".
החלטת הקבינט שהתקבלה בחודש נובמבר 2013 קבעה 2 מסלולי רכש אפשריים: מכרז בינלאומי. או g2g כלומר: עסקה של ממשלה עם ממשלה. עסקאות כאלו חוסכות מיליונים מכיוון שיש השתתפות של הממשלה הזרה ובדרך כלל מתבצע גם רכש גומלין. מכיוון שהמספנות גרמניות שיוועו לעבודה וישראל רכשה מהם בעבר והכירה את המקצועיות והסטנדרט הגרמני הגבוה, ניתנה עדיפות ברורה לעסקה עם גרמניה. המגעים החלו וממשלת גרמניה התחייבה להשתתפות בסדר גודל שמוזיל את מחיר הספינות ומעמיד את העסקה על הסכום שנקבע. כמאה מיליון דולרים בלבד לספינה. עסקה משתלמת שאיש לא יכל לצפות לטוב ממנה. אבל לפתע וללא כל הודעה מוקדמת בתאריך 6 למאי 2014 ביטלו הגרמנים את הסכמתם להשתתף במחיר.
אנשי חיל הים תפסו את הראש ולא הבינו מאיפה זה בא להם. בלית ברירה הוחלט אז לעבור למסלול השני שנקבע, ולצאת למכרז בינלאומי. יש שיאמרו גם במטרה ללחוץ על ממשלת גרמניה לחזור בה מביטול ההנחה ולשוב לעסקה שכבר סוכמה. מי הם האומרים אתם שואלים?
בן כספית לדוגמא. כך הוא כתב בזמן אמת: "במכתב מיוחד ששוגר בחשאי מברלין לירושלים, הודיעה ממשלת גרמניה בשבוע שעבר לישראל, כי בניגוד לסיכום המוקדם בין המדינות, היא חוזרת בה מההבטחה לתת לישראל הנחה משמעותית במחירן של הסטי"לים להגנת "המים הכלכליים" שהגרמנים אמורים לבנות עבור חיל הים".
עוד הוסיף: "בביקורה של הקנצלרית מרקל בישראל בחודש פברואר השנה, הבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו כי ישראל לא תצא למכרז בינלאומי לצורך רכישת הספינות, אלא תזמין אותן במספנות בגרמניה. בתמורה, הבטיחה מרקל כי גרמניה תעניק לישראל מענק או "הנחה משמעותית" שתקטין באופן משמעותי את עלות העסקה המוערכת במאות מיליוני אירו. בעקבות מכתב הביטול, שיגר משרד הביטחון לגרמניה מכתב ובו הוא מודיע כי ישראל חוזרת בה מהסיכום על הרכישה בגרמניה ותשקול את צעדיה מחדש, כולל, אולי, יציאה למכרז בינלאומי".
כאמור, הפוך לחלוטין מהגרסא אותה כתב לאחרונה.
ב21.7.14 משרד הביטחון מפרסם את המכרז כאשר ברקע מתקיימים כל העת מגעים מול הגרמנים. גם במכרז הבינלאומי שפורסם המספר 1800 טון בולט לעין כל. ומי ביטל את המכרז? זוכרים מה כתב כספית? "הכריחו את המערכת לבטל". אבל כך הוא כתב בזמן אמת: "לפני כמה שבועות שר האוצר לפיד סיכל ברגע האחרון כוונה של משרד הביטחון לפתוח מכרז בעניין הספינות, על אף שחיל הים מעדיף במפורש את הספינות הגרמניות. בשביל מה צריך מכרז, שאל לפיד, הרי היום אתה יכול דרך גוגל לדעת תוך כמה דקות כמה תעלה כל ספינה, איפה ומתי".
בחודשים שלאחר פרסום המכרז וכששום הצעה משתלמת לא הגיעה ממדינות העולם, מנסים גורמים שונים להשיב את העסקה וללחוץ על הגרמנים. לקראת סוף אוגוסט – לאור התקדמות במגעים, מנכ"ל משרד החוץ מבקש להקפיא את המכרז. לאחר כמה ימים הלחץ עושה את שלו והגרמנים מסכימים לשוב לעסקה. הם מסכמים על ההנחה עם שר האוצר לפיד ולבקשת חיל הים מנכ"ל משרד הביטחון מבקש לעצור את המכרז.
שר הביטחון משה יעלון מזמן ללשכתו את העוסקים במלאכה לישיבה קריטית.
בוגי שואל את המשתתפים האם לבטל את המכרז. בתגובה נוקט ראש מספן ציוד בחיל הים במשל הבא: "תחשוב אדוני השר, שיש לך יונדאי ומרצדס מתחת למשרד ואני אומר לך שניהם באותו מחיר, סליחה, המרצדס במחיר טוב יותר. מה תיקח"?
בוגי משיב: "הבנתי אותך". החתימה על ביטול המכרז אושרה פה אחד.
יתרה מזאת, כשהחל תהליך התכנון הפרטני נשלח צוות מהנדסים לגרמניה שם ישבו על המדוכה חודשים ארוכים. האנשים ניסו לשים על הפלטפורמה את המערכות הנצרכות ובניסיון לחסוך כמה שיותר במחיר ובמקום. הם הבינו מהר מאד שגם 1800 טונות לא יספיקו ויש צורך להגדיל ל2000 טון. מי שקבע הם אנשי המקצוע של חיל הים.
כפי שנכתב בזמן אמת המו"מ עם הגרמנים התחיל ראשונה, האיכות והמחיר שהציעו היה כזה שאיש לא יכל להתחרות בו. בסופו של תהליך המחיר שנחתם עם הגרמנים הוא 336 מיליון דולר. נמוך בהרבה אפילו מהתקציב שהוקצה לכך.
הנה כי כן הבנתם נכון. עסקה שנחתמה באותו המחיר ונעשתה בדיוק לפי המסלול שנקבע, גודל ספינות שלא השתנה ובעיקר מחיר זול שאין כדוגמתו. זוהי הפרשייה הבטחונית החמורה והמזעזעת שאיש מכם כנראה לא מכיר את פרטיה.
