בקשתו של חבר הכנסת נפתלי בנט, 'תפסיקו להתעסק בגודל הכיפה שלי', הזכירה לי סיפור ישן נושן על אחד מחתניו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. אותו חתן אומנם היה תלמיד חכם, אבל אחד כזה שחבש לראשו דווקא כיפה סרוגה. כשמישהו מבני ביתו של הרב היה תמה על כך שהרב בחר לעצמו חתן שכזה, היה אומר לו הרב שעבורו לא חשוב איזו כיפה יש על הראש, אלא מה יש בתוך הראש.
אז אומנם עד כה לא שמעתי אף אדם שעסוק בגודל הכיפה שעל ראשו של נפתלי בנט, בטח שלא "מעליב" אותו ביחס אליה, כפי שכתב אחד מדובריו, ומכל מקום כיוון שנפתלי ביקש, אשמח מאוד לעסוק במה שמונח לו בתוך הראש.
אז מעט על נפתלי בנט ומה שיש לו מתחת לכיפה –
משרד החינוך בהובלתו תיקן תקנה חדשה ותקדימית לפיה פעילות במוסדות חינוך בנושא הומוסקסואליות תתוקצב על ידי משרד החינוך (מה שגרם להכפלת מספר תוכניות החינוך של אותן תנועות); בדומה לכך, גם את תקציב 'הנוער הגאה' הוא בחר להגדיל ואף התפאר בכך;
תלונות של חיילים דתיים ביחס לבעיות צניעות בצבא וביחס לבעיות של כשירות הצבא ויכולתו לעמוד במשימתו כתוצאה משילוב לוחמות, נדחו על ידו באמירות מזלזלות ולועגות;
גם את הרבנים חבר הכנסת בנט ידע להעמיד במקום וללמד מוסר –
את דברי הביקורת של הרב שמואל אליהו כלפי התנהלות הרמטכ"ל, הוא כינה "חוצפה" (17/1/18); על דבריו של הרב יגאל לווינשטיין ביחס להומואים, הוא אמר: "זו אינה דרכה של הציונות הדתית"; ואת הביקורת של הרב הראשי לישראל על כך שהוא ביקר במוסד קונסרבטיבי, הוא השתיק באומרו: "נאמרו היום דברים שלא היו צריכים להיאמר" (9/12/15);
הוא גם זכר לאיים על מי שבאמת מסוכנת לעתידנו, כלומר – הרבנות הראשית: "צריך להראות לרבנות הראשית שאם היא לא תתקן את מה שהיא צריכה לתקן בעבודה שלה, אז היא פשוט תפסיק להתקיים…"; "זו הזדמנות לרבנות, אולי אחרונה";
וכמובן שהוא טרח להזכיר אחת לכמה זמן את הידיעה החשובה – "אני לא שפוט של הרבנים" (למשל 12/3/15);
וביחס לתמיכה שלו בחוק הנועד לשמור על השבת בפרהסיה הציבורית של מדינת ישראל, אין בכלל מה לדבר (שלא לדבר על זה שהוא קרא לתומכיו לראות טלוויזיה בשבת).
רגע רגע, לפני שאתם הולכים, על פסק הדין ביחס לגיור שמעתם?
כן כן, זה שלמעשה מבטל את יהדותה של מדינת ישראל. הוא פורסם בשבוע שעבר ועורר אחריו סערה גדולה. בתמצית: מהיום כל 'רבַּאיי' רפורמי רשאי לגייר ולהפוך גוי ליהודי ברגע אחד. לא רוצה להגזים או לנפח, אבל בלמעלה משבעים שנות קיומה של מדינת ישראל לא היה אף אירוע חמור וחריף כאירוע הזה, ואין צורך לא ב'מגלה עתידות' ולא באסטרולוג כדי להבין את המשמעויות וההשלכות שפסיקה כזו עלולה להביא.
מול אירוע בסדר גודל כזה לא ניתן להישאר אדישים. אירוע בסדר גודל כזה ראוי היה שיהפוך את כל מערכת הבחירות מן הקצה אל הקצה. לא קורונה, לא הסכמי שלום, לא כלכלה ולא התנחלויות, לכל אלה קודמת שאלה פשוטה ונוקבת – האם אתה בעד מדינה יהודית, כן או לא?
ומה יש לראש שתחת הכיפה של נפתלי לומר ביחס לנושא שילובם של הרפורמים במדינת ישראל?
"אני מתחייב לשולחן עגול שלצידו ישבו יהודים בני כל הזרמים – קונסרבטיבים, רפורמים ואורתודוקסים" (נפתלי בנט במפגש ראשון של שר דתות בישראל עם 'כנסת הרבנים הקונסרבטיבים'. 26/6/13);
"היום פתחנו רחבה חדשה בכותל המערבי – 'עזרת ישראל' – הגיעו לבקר! בעיני 'עזרת ישראל' היא דבר נפלא. זו הפעם הראשונה מזה שנים שכל עם ישראל יוכל להגיע לכותל המערבי…" (נפתלי בנט מפרסם בהתלהבות מופגנת על פתיחת רחבת הרפורמים בדף הפייסבוק הרשמי שלו. 26/8/13);
כנגד כתבה בעיתון 'הארץ' בה הוא הואשם, שתחת כהונתו כשר חינוך הוקפאו התקציבים למכונים רפורמיים, צייץ בטוויטר חבר הכנסת בנט כי: "המציאות הפוכה ב-180 מעלות. הגדלנו את התקציבים משמעותית" (24/1/16);
"אני חושב על המדינה בעוד 50־100 שנה כעל מדינה שבה הרוב יעשו קידוש, אבל ידליקו חשמל. זזים לשם משני הכיוונים, הדתי והחילוני. לא רק שאני לא מפחד מזה, אני חושב שזה תהליך נפלא. זו אינה הקצנה דתית, אלא התמתנות דתית. פעם, האורתודוקסיה התכנסה בתוך השריון מחשש נורא שזוממים לשנות אותה. היום הפחד הזה עובר. אפשר לשנות. רצוי לשנות. ישראל לא הולכת להלכה, אלא למסורת" (ראיון עם בן כספית. 24/9/18);
אחרי כל זה, לוּ מפלגת 'ימינה' הייתה יושבת דוממה ובוחרת שלא להתבטא ביחס לזהות היהודית של מדינת ישראל, אף אני הייתי יושב ודומם ביחס אליה. אלא שנציגיה ה'תורניים' – מתן כהנא ואלון דוידי בוחרים לומר מעל כל במה שהיא, דווקא היא – מפלגת ימינה, זו שתשמור על זהותה היהודית של מדינת ישראל והם, דווקא הם, נציגיה האותנטיים של הציונות הדתית. ואני שואל – האם אתם רציניים? האם אדם שחרד ודואג לגורלה של המדינה יכול לשים בידיכם את האחריות ליהדותה?
