בפוסט שפירסמה אתמול בדף הפייסבוק שלה, סיכמה הזמרת והיוצרת יובל את שנת הקורונה עבורה, והתייחסה לתחושות שעולות בה עם החזרה לשגרה ואירועי התרבות שחוזרים להתקיים.
יובל דיין סיפרה על התהליך אותו עברה במהלך השנה, ועל הפחד שלה שיחד עם ההופעות היא תחזור להתרגל לתחושות שרוצה לעזוב.
כך כתבה:
"ב16.3.20 עלינו על הבמה בבית אל. שניה לפני שהודיעו במהדורת החדשות שאנחנו נכנסים לתקופה של סגר, שאי אפשר להתקהל. זה הרגיש לכולנו כמו איזה בליל של מילים לא מובנות, שמחר כבר ינמיכו להן את הווליום וההופעות ימשיכו לתקתק והוואן ימשיך לנסוע, אבל בכל זאת נתנו את הכל על הבמה, למקרה שהם צודקים האלה שם עם העניבות.
והנה אנחנו ב3.3.21. קניתי חצובה ביתית עם רינג שעושה עיניים זוהרות. פתחתי משתמש בזום. נכנסתי הביתה. כתבתי שירים. אחד מהם יצא בשני הקרוב בע״ה.
קרו דברים רציניים בתקופה הזאת והבטחתי לעצמי, שכשאעלה לבמה שוב זה יהיה ממקום אחר. אי אפשר להמשיך לתחזק את הבור הזה בבטן שכל הזמן עסוק במיקרופון של השכן.
מרץ 2021. ועליתי היום לראשונה לבמה. התבלבלתי באקורדים בכל צורה אפשרית, רעדה לי השפה התחתונה וכאבה לי הבטן במאחורי הקלעים. הרגשתי כמו יובל של גיל 17 (היום 26) שיש לה יום עמוס והיא מוקירה בו כל פיסה של טוב. כל מחיאת כפיים וכל מחמאה.
הערב בהיכל התרבות פתח תקווה ישבו 30 אנשים בקהל, במרחקים ועם מסיכות. כל כך התרגשתי מהם. מצחיק, במרץ 2020 אם היו 3 מקומות ריקים היתה הולכת לי ההופעה.
שמעתי פעם ש״מנהג״ זה אותיות גהנום. כנראה שהתרגלתי. כן כן, אני. שכותבת בכל פוסט בעזרת ה׳ ומודה כל היום. אני התרגלתי, לתשומת הלב, לעומסי האהבה ברחוב, לסולדאאוטים ולים של הופעות. אני התרגלתי לבור הזה בבטן, שתודה לאל הלך ונרפא ונרפה עם התקופה. ואיזה כיף שהכל שוב נפתח מחדש.
אני מפחדת להישאב שוב למרדף, מפחדת לא להיות שבעה. מפחדת לקחת כמובן מאליו במסווה של צניעות יפה. מה שכן, אני יודעת שקיבלתי ים של מתנות בתקופה הזאת. ובשבילי היא לא תשכח. ״כיתרון האור מן החושך״. לא הצלחתי באמת להעריך את האור עד שלא מכבים אותו לשניה, או לשנה. יובל".
