כדי להבין איך הגענו לכך שיש לקונה בחוק השבות שמאפשרת לבג"ץ להכניס בדלת האחורית את ה'גיורים' הרפורמים והקונסרבטיביים, צריך לחזור אחורה לתהליכי חקיקת החוק.
7+בישיבה חגיגית של הכנסת בשנת תש"י (1950), כשנתיים לאחר קום המדינה, אושר חוק השבות במתכונתו המקורית. בחוק במתכונת הראשונית לא הוגדר מי נחשב "יהודי" המקבל את הזכות לעלות מכוח חוק השבות. חוסר ההגדרה המובהקת בחוק פתחה פתח עבור בית המשפט לפרש בעצמו על מי חל החוק.
7+ואכן, בשנות השישים התגלגלו לפתחו של בג"ץ שתי עתירות בנושא שהפכו מפורסמות: פרשת האח דניאל ובג"ץ שליט. בבג"ץ שליט קבע בית המשפט כי גם בן לאב יהודי שאימו איננה יהודייה ייחשב ליהודי. בעקבות כך, דרשה בזמנו המפד"ל לתקן את חוק השבות כדי למנוע עליית לא- יהודים.
חסרה המילה 'כהלכה'
בשנת תש"ל (1970) הוגדר בפעם הראשונה בחוק מיהו יהודי. לפי הגדרת החוק, יהודי הוא "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".
7+בספר "שישים שנה לחוק השבות" מאת פרופ' רות גביזון ז"ל, היא כותבת: "יש לציין כי התיקון החדש לא כלל את המילה 'כהלכה' לאחר המילים 'או שנתגייר', זאת בניגוד להנחיות שר הפנים משנת 1960".
שרי המפד"ל רצו שיהיה כתוב בחוק "מי שנתגייר כהלכה", אולם הממשלה דחתה את הסתייגותם.
7+חברי הכנסת החרדים הגישו את הסתייגויותיהם, אך המפד"ל נמנעה בהצבעה על ההסתייגות ותמכה בחוק כמו גם המערך וחלק מגח"ל.
"הרפורמה מידפקת בשער הארץ"
לאחר שיו"ר ועדת החוקה מהמפד"ל הגיש את החוק, קם ח"כ מנחם פורוש מאגודת ישראל כדי למחות כנגד החוק. הוא הזהיר כי מפלגים את העם בכך שמכנים יהודי גם מי שהתגייר שלא על פי ההלכה.
7+פורוש הקריא מסידור תפילה של הרפורמים, בהם מחקו הרפורמים כל אזכור של זיקה לציון. לאחר מכן הוא קרא "טפו" והשליך את הסידור לארץ. בעקבות מעשהו זה, הורחק פורוש מישיבת הכנסת. בתום הישיבה התנצל פורוש על התנהגותו.
בהמשך הדיון הצטרף ח"כ ורדיגר מפועלי אגודת ישראל לדברי פרוש ואמר כי "הרפורמה מידפקת בשער הארץ ובמקום לדחותה מקרבים אותה".
7+גביזון מציינת כי כבר אז הייתה דרישה להכליל בחוק באופן מפורש את ה'גיורים' הקונסרבטיביים והרפורמיים, אולם הכנסת החליטה שלא לכתוב זאת. הגדרה זו, שמגדירה יהודי כמי שנתגייר מבלי לציין מה נחשב גיור אמיתי ומה מזויף, פתחה פתח להכניס דרכו גם גיורים רפורמיים וקונסרבטיביים – בדיוק כפי שראינו בפסיקת בג"ץ השבוע.
כך כתבה פרופ' רות גביזון ז"ל: "שינוי החוק […] הותיר בעינה את השאלה: מה ייחשב גיור מוכר לצורכי מרשם או שבות? השאלה העקרונית של היחס בין רכיבי דת ולאום בזהות היהודית לא הוכרעה כמובן על ידי ההגדרה שבחוק".
סעיף הנכד
באותו תיקון נקבע גם כי זכויות העלייה "מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי".
7+הגדרה זו, המכונה "סעיף הנכד", מאפשרת להרבה אנשים שאינם יהודים לעלות מכוח היותם קשורים בקשרי משפחה עם יהודי. אפשר לצייר מצב בו אדם יהודי שהוליד ילדים ממישהי שאינה יהודיה – גם היא, גם ילדיו וגם נכדיו, שכולם אינם יהודים, יכולים לעלות לישראל מכוח חוק השבות. זה אפילו לא משנה אם אותו יהודי עלה לארץ או נשאר בחו"ל, ואפילו אם הוא חי או מת – עדיין קרובי משפחתו יכולים לעלות.
להגדרה השנייה הסכימה המפד"ל אז כיוון שהייתה סבורה שהוא ייתן מענה רק למקרים מעטים. לימים הסתבר ש"סעיף הנכד" היה הדלת הראשית בה נכנסו רבים שאינם יהודים מכוח קשר משפחתי ליהודי.
שישה מנדטים
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בשבועון "עולם קטן", נכון לסוף שנת 2019 חיים בישראל 448 אלף אזרחים שאינם יהודים ואינם ערבים. כ-340 אלף מהם בעלי זכות הצבעה.
7+אפשר להעריך כי יש בידיהם בסביבות שישה מנדטים. ללא ספק זה נתון שמשפיע גם על המאזן הפוליטי, ולכן אי אפשר להתייחס בביטול לתיאוריה לפיה חלק מהפוליטיקאים משתמש בסוגיות הללו כדי למשוך את קולותיהם.
