אם לא יימצא פתרון בימים הקרובים, ביום 24 במרץ 2021, ישתחרר רושדי אבו-מוך חזרה לביתו בבקה אל-גרבייה. מדובר במחבל, אזרח ישראלי, שהיה מבין החוטפים והרוצחים של החייל משה תמם, הי"ד באוגוסט 1984.
על פי המדווח, אבו מוך, יחד עם שותפיו, חברו יחד והתגייסו לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין, וזאת לטובת ביצוע פיגוע חטיפה. המשימה הייתה לחטוף חייל ולהעבירו, בחיים, לסוריה כדי להשתמש בו כקלף מיקוח לצורך שחרור מחבלים. לחילופין, היה על חברי החוליה פשוט לרצוח את החייל.
ואכן, ביום 6 באוגוסט 1984 יצא החייל משה תמם, הי"ד לחופשה. במחלף נתניה, זיהו המחבלים את משה תמם כטרף אפשרי למזימתם, ואילו משה התמים לא הבין את המלכודת שאליה נכנס. על פי כתב האישום, כאשר נכנס משה לרכב הוא התיישב בכיסא האחורי ליד אבו-מוך. בהמשך הדרך, אבו מוך שלף אקדח וכפת את משה. משם נסעו למטה זיתים בסמוך לג'נין, ושם הוציאו את משה להורג.
1+החיפושים אחר המחבלים נמשכו זמן רב והם נעצרו רק כעבור למעלה משנה וחצי, במרץ 1986. בתום משפטיהם, הם נדונו למאסר עולם, והיו אמורים למות מאחורי סורג ובריח.
אלא, שביום 27 באוגוסט 2012, על בסיס המלצה של ועדה מיוחדת לקציבת מאסרי עולם, והמלצתו של שר המשפטים דאז, יעקב נאמן ז"ל, החליט הנשיא דאז, שמעון פרס ז"ל, לקצוב את עונשיהם של שבעה מחבלים. בין הזוכים להקלה בעונש היו כרים ומאהר יונס, שרצחו את החייל אברהם ברומברג, הי"ד, ארבע הרוחצים של משה תמם, ועוד מחבל. במזרח התיכון החדש, נדלק אור בקצה המנהרה עבור המחבלים.
בינתיים, האור – או ליתר דיוק, חשבונות הבנק של המחבלים – הלך וגדל, מאוד מאוד. במסגרת מדיניות הרש"פ לתגמל מחבלים, זוכים אזרחים ישראלים שהשתתפו בטרור לתוספת מיוחדת. כך, על פי ההערכה של מכון "מבט לתקשורת פלסטינית," כפרס על הרצח של אברהם ברומברג שילמה הרש"פ לכרים ומאהר יונס, ביחד, לא פחות 3,712,400 ₪. לכל אחד ואחד מהרוצחים של משה תמם, שילמה הרש"פ לא פחות מ- 1,745,200 ש"ח, ובסך הכל 6,980,800 ₪, רק בגלל שרצחו חייל צה"ל.
כמה כסף שילם אבו מאזן למחבלים בשנה האחרונה? כל הפרטים
והנה, עבור רושדי אבו-מוך, האור בקצה המנהרה קרוב מאוד, והא עתיד להשתחרר בעוד שלושה שבועות בלבד. בהעדר הסדר אחר, הוא יחזור לביתו בבקה אל-גרבייה, ויחזור לבקר במקם שבו חטף את משה.
זהו מצב בלתי נסבל. המחבלים האלה התגייסו לארגון טרור שממשיך לרצוח יהודים עד עצם היום הזה וקשרו את גורלם עם אויבי המדינה. הם רואים את עצמם כ"פלסטינים", מזדהים כ"פלסטינים", וקיבלו כספים כ"פלסטינים" מהרש"פ, כפרס על משעי טרור.
בתקופת כליאתם הם זכו לכבוד מלכים ולתשלומי ענק מהרש"פ. בשנים האחרונות הם "הרוויחו" 12,500 ₪ כל חודש, נטו, בעוד מדינת ישראל התעלמה מתשלומים אלה, ולא טורחת אפילו לדרוש מהחבלים לשלם מיסים. רק בעקבות המלצה של מכון "מבט לתקשורת פלסטינית," החליט שר הביטחון דאז, נפתלי בנט, לעשות את הפעולה המינימאלית המתבקשת, והורה על תפיסת מקצת הכספים. שר הביטחון הנוכחי, בני גנץ לא עשה דבר כדי להתמודד עם תופעה זו.
הקיפאון החקיקתי גם לא עזר. בכנסת היוצאת, החליט ח"כ אבי דיכטר להרים את הכפפה, וגיבש הצעת חוק שזכה לתמיכה רחבה ביותר, לפיו אם קיבל מחבל ישראלים תשלום מאת הרש"פ בתקופת כליאתו כפרס על ביצוע טרור, יהיה מוסמך שר הפנים לשלול מאותו מחבל את אזרחותו/תושבותו. הרעיון שעמד מאחורי הצעת החוק היה לתת ביטוי לפועלו ולמעשיו של המחבל. אם הוא רואה את עצמו כפלסטיני, מבצע מעשי טרור כפלסטיני, ומסכים שהרש"פ תשלם לו כספי דמים תמורת רצח חיילי צה"ל, אזי אסור לה למדינת לישראל לכפות עליו אזרחות ישראל, ודינו יהיה כדין פלסטיני. בכלל זה, לא יותר למחבל להשתחרר חזרה לביתו, ולשוב ולפקוד את זירת הרצח וחלילה להיתקל במשפחת החיילים שנרצחו, אלא ישוחרר המחבל ישירות לשטחי הרש"פ, ושם יחיה כפלסטיני. הצעת החוק לא קודמה, וזאת בשל חילוקי הדעות הקבועים שהיו בין הליכוד לכחול לבן, דבר אשר מנע את אישור החוק על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה.
גם בג"ץ תרם, כמובן, את חלקו לחוסר האונים. מאז 2006 מונע בג"ץ משר הפנים להפעיל את סמכותו ולשלול את אזרחותם ותושבותם של מחבלים. בפעם הראשונה, בחלוף 11 שנים, ביטל בג"ץ את החלטתו של שר הפנים לבטל את תושבותם של מספר מחבלים, וזאת בהעדר הסמכה מיוחדת, מפורשת וספציפית בחוק, לעשות את המובן מעליו. לזכותם של חברי הכנסת ייאמר, הם פעלו מהר, ותוך פרק זמן קצר, נחקק חוק מפורש.
אבל מזה ארבע שנים, ממשיכים השופטים להתלבט האם להתיר לכנסת ולממשלה למשול, או שמא, הם צריכים להחליף את שיקול הדעת של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, בשיקול דעתם. התקרבנו, לפני כחצי שנה להחלטה, אבל או אז, ברגע האחרון, החליטו השופטים להמתין עם ההכרעה, לדיון בפני הרכב מורחב, שקבוע, לפי שעה, רק לחודש יולי.
1+המשמעות היא, ששר הפנים נמצא במצב של חוסר וודאות. מצד אחד החוק החדש מעניק לו סמכות מפורשת לשלול את אזרחות המחבלים, אך מאידך, בג"ץ, בהימנעותו להחליט, מקשה על השר להפעיל את סמכותו.
חוסר המעש של שר הביטחון, הוויכוחים פוליטיים ששיתקו את הממשלה ומנעו כינוס של וועדת השרים לצורך קידום החוק, וההתערבות ההתמהמהות של בג"ץ תרמו יחד למצב אחד ויחיד שבו המחבלים נהנים מההפקר.
אסור לנו כמדינה תאבת חיים להסכים למצב הזה.
בטווח הקצר, אל מול המצב שנוצר, שר הפנים חייב לאזור אומץ ולפעול לשלילה המיידית של אזרחותו של אבו מוך. אסור להגיע ליום שחרורו, בעודו מחזיק באזרחות ישראל. אסור לתת לו להשתחרר חזרה לביתו, כאילו לא קרה דבר.
בטווח הארוך, יש להשלים את הליכי החקיקה כדי לשלול ממחבלים את אזרחותם, להביא לסיום הדיונים בבג"ץ שיש בהם משום התערבות חסרת בסיס בפועלם של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, ולגרום לשר הביטחון לעשות את תפקידו, ולפעול למען ריסוק מדיניות הרש"פ לתגמל מחבלים.
נגמר זמן התירוצים. זה הזמן לפעול!
סגן-אלוף (מיל') עו"ד מוריס הירש הוא ראש המחלקה המשפטית במכון 'מבט לתקשורת פלסטינית'. הוא שירת במשך 19 שנים בפרקליטות הצבאית, ובתפקידו האחרון כיהן כפרקליט איו"ש.
