בעולם בכלל ובישראל בפרט מתרחשים כל הזמן אירועים אקולוגיים. חלקם נעשים בידי האדם, חלקם מכוח עליון. חלקם אסונות חד-פעמיים, חלקם פגיעה מתמשכת שמגדילה את היקף הנזק. כדי להתמקד, ננסה לבחון כמה מאירועי זיהומי מקורות המים הגדולים שהיו בישראל, ואולי ללמוד מהם משהו לגבי אסון הזפת שהתרגש עלינו.
נחל צין: הצחין מדלק גם חודשים לאחר מכן
בתחומים של נחל צין עובר קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א), המשמש להעברת נפט גולמי מנמל אילת לאשקלון. לאחר שהתגלו תקלות במעטפת של צינור ההובלה, והצינור לא עמד בדרישות המשרד להגנת הסביבה, הופסקה הזרימה בצינור וקצא"א החלו בעבודות שדרוג של הקו.

במהלך עבודות השדרוג, ביוני 2011, פגע מחפרון בצינור הדלק וגרם לדליפה אדירה של דלק סילוני בשמורת הטבע. הקו נפגע לאורך 150 קילומטרים, שחלקם עוברים באפיק נחל צין. לפי ההשערות, יותר ממיליון ליטרים וחצי של דלק זרמו באפיק הנחל.
תוואי השטח לא אפשר כניסה מיידית אל אזור הדליפה, וכדי למזער נזקים ננקטו פעולות ראשוניות: האזור נסגר למטיילים, מגופים נסגרו ידנית, נבנה חציץ במורד הנחל כדי לעצור את זרימת הדלק ונחפרו בורות אגירה לאיסוף הדלק הנוזלי.

הדליפה הביאה לפגיעה אקולוגית של ממש: צמחים התייבשו ומתו, בעלי החיים שמתבססים על הצמחים הללו נפגעו קשה, והיה חשש שהזיהום ייסחף אל עבר מי התהום ואל נאות המדבר. פקחים העידו שגם חודשים אחרי המקרה, נחל צין הסריח מדלק.
עברונה: נזק סביבתי לצומח, לחי ולאדם
אחד האירועים האקולוגיים החמורים ביותר שידעה ישראל התרחש לפני כשש שנים באותו צינור ממש.

לילה אחד בדצמבר 2014 נפרץ הצינור בקו בקוטר 42 כעשרים קילומטרים צפונית לאילת, באזור היישוב באר אורה. זאת, כחלק מהקמת שדה התעופה החדש של אילת באזור תמנע.
באירוע דלפו כחמישה מיליון ליטרים של נפט גולמי לאזור שמורת הטבע עברונה וגרמו נזק סביבתי רב לצמחייה ולבעלי החיים שבשמורה, וכ-80 אזרחים ירדניים פונו לבתי חולים עקב שאיפת הגזים הרעילים ששררו באוויר.
כארבעה חודשים לאחר הדליפה, דגמו את האוויר בשמורת "עברונה" ולא נמצאו בו מזהמי אוויר החורגים מתקני המשרד להגנת הסביבה, ולכן הוחלט לפתוח מחדש את השמורה לציבור הרחב.

המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים ניהלו את הפעילות לשיקום השמורה. קצא"א פינו אלפי טונות של קרקע מזוהמת וביצוע סברי קרקע. בשנת 2019 מהנדסים כימיים יצרו תהליך המפחית את הזיהום בקרקע באמצעות בקטריות.
אסון 1975: אין עצי שיטה
במהלך הליך הניטור הראשוני שבוצע בשמורת עברונה התברר כי בשנת 1975 התרחש באזור אסון סביבתי לא פחות משמעותי. המנטרים סבורים כי באסון של 1975 זרמו כעשרת אלפים קוב נפט בשטחי השמורה.

החוקרים בדקו את שטחי האסון – זה של 2014 וזה של 1975 – וגילו כמה ממצאים מדאיגים מבחינת הפגיעה במאזן האקולוגי. לדבריהם, באזור האסון של 1975 לא גדלו עצי שיטה צעירים, שהם בין היחידים שנותנים מזון למערכת האקולוגית בקיץ. כמו כן, התברר כי אוכלוסיית החרקים שאמורה ללוות את השיטים הידלדלה אף היא פי חמישה. בנוסף, התגלה כי באזור האסון של 2014 לא הייתה כל נביטה.
נחל אשלים: אסון ללא אח ורע עולמי
נחל אשלים הוא שמורת טבע ייחודית ממערב לחלקו הדרומי של ים המלח. הוא מהווה מסדרון אקולוגי חשוב המקשר בין הנגב לבין מדבר יהודה. בשמורת הטבע של נחל אשלים יש מגוון גדול של מיני חי וצומח.

ב-30 ביוני 2017 קרס קיר של בריכת חומצה במפעלי רותם אמפרט מקבוצת כי"ל, וכתוצאה מכך זרמו 100-200 אלף קוב של חומצה חזקה בשטף אדיר לאפיק הנחל. השפכים הכילו ריכוזים גבוהים של גופרית, פלואור, זרחן, נתרן ומתכות כבדות, שמילאו את הרגבים ואת הקרקע בחומרים רעילים. דבר זה גרם לפגיעה חמורה באוכלוסיית בעלי החיים והצמחים במקום. קשה למצוא בעולם אסון שבו כמויות כה גדולות של חומצה זיהמו נחל מדברי.

על פי הממצאים מתכנית ניטור הנחל שהוצגו באוקטובר 2020, נראה כי למרות השנים שחלפו, הנחל עוד לא התאושש מהפגיעה ונזקי הזיהום לקרקע, לבעלי החיים ולצומח שבאזור עדיין ניכרים מאוד. ביוני 2020 הנחל נפתח מחדש למבקרים, אך תהליכי שיקומו צפויים לקחת עוד זמן רב.
עוד יחזור לקדמותו
אם לשפוט לפי אירועי העבר, לוקח זמן רב לשקם את הטבע לאחר זיהומים של מקורות המים. לעיתים יעברו שנים ועדיין לא נראה את הטבע חוזר לקדמותו.
עם זאת, פעמים רבות לפחות חלק מהחששות האקולוגיים התבדו, ומתגלה כי הטבע יודע לשקם את עצמו – במיוחד אם האדם עוזר לו בכך.
