חז"ל אומרים ש'משנכנס אדר מרבין בשמחה', ואחת המצוות הלא רשמיות בחג פורים היא כמובן לבישת התחפושות. אבל למה צריך לחכות עם השמחה והמסכות עד פורים כשאפשר לחגוג בכל יום בשנה?
מי שלא מוותרים על העידוד והשמחה ועושים זאת עם אף אדום והמון סטייל הם כמובן הליצנים הרפואיים. מחקרים מראים שבכוחו של הצחוק לעזור בריפוי מחלות, ואינספור ליצנים רפואיים בארץ ובעולם לוקחים מדי יום את תוצאות המחקר המרתק הזה והופכים אותן למציאות.
אחת מהם היא יפה אלקיים, או יפצ'וק הליצנית בשבילכם, שאין ספק שהשמחה היא חלק בלתי נפרד מאישיותה. היא בת 57, גרה בחצור הגלילית, אמא לשישה ילדים ועוד מעט תהיה סבתא לעשירייה.
"מרגע שאני זוכרת את עצמי, ההורים שלי ז"ל חינכו אותנו לערכים של נתינה, אהבה, רוחב לב והמון שמחה", היא מספרת, "אבא שלי נפטר לפני חודשיים ממחלת הסרטן ואני מקדישה לו את המילים האלה. הוא היה חולה גם בדימנציה ולא תמיד זיהה אותנו, אבל ברגע שהייתי מוציאה את האף האדום שנמצא אצלי בתיק תמיד – העיניים שלו היו מאירות והוא היה מחייך, מצביע עליי ואומר 'אני יודע, את שלי'. זה מעורר המון שמחה".
באה לעשות שינוי
1+כאמור, יפה מעידה על עצמה שהיא "שמחה כל החיים". איך הכל התחיל? מפרסום על אוטובוס חולף שעסק בקורס ליצנות רפואית – "תמיד רציתי להיות ליצנית עם תעודה אבל לא הייתה הזדמנות, ואז החלטתי שהגיע הזמן, התקשרתי למספר הטלפון מהמודעה והשאר היסטוריה. כיום אני עובדת כאם בית במכינה הקדם צבאית לנוער בסיכון 'ניצוץ' בימין אורד, ותוך כדי משלבת את הליצנות הרפואית בכל מקום אפשרי, בהתנדבות כמובן. זו ממש שליחות בעיניי".
"כולם חושבים שליצן רפואי הוא מישהו שבא כדי להצחיק, וזה ממש לא נכון", יפה טוענת. "ליצן רפואי בא לעשות שינוי. אנחנו מגיעים למטופלים עם החפצים הכי הזויים שיש, וכשאנחנו מצליחים לעורר אפילו רק חיוך קטן – זה עושה את הכל. אלה דברים קטנטנים שעושים את כל ההבדל. לדוגמה, פעם הגעתי ליולדת בחדר יולדות, הוצאתי מהתיק מספריים ענקיות מפלסטיק, הנחתי אותן על הבטן שלה והיא צחקה. פעם גם הבאתי מסרק לחולה קירח. אני תמיד משתדלת להביא איתי הפתעות קטנות כדי שאוכל להשאיר אותן אצל המטופלים".
העובדה שהקשר הבין אישי הבלתי אמצעי הפך להיות דרך מסכים בעקבות הקורונה, השפיעה בין היתר גם עליה ועל חבריה למקצוע. אמנם על מגע אנושי קשה לוותר, אבל בעזרת יצירתיות ורצון טוב נמצא הפתרון כשמיטב זוהר ודוד בן פורת הקימו את המיזם 'הליצנים הרפואיים נלחמים על החיוך', בו יפה השתתפה. "בשנה האחרונה ילדים רבים שהו בבידוד, אנשים רבים היו חולים, התבטלו אירועים, וקשישים רבים נשארו לבד בבית – ומה שעשינו היה לצלם סרטונים משמחים כדי לשלוח חיזוק ולהעלות חיוך".
"בכל פינה בבית יש לי אף אדום"
1+כבר נוכחנו לדעת שיפה היא אישה מיוחדת. כששאלנו אותה איך היא מתמודדת עם תמהיל הכאב והשמחה ומה היא עושה כשהיא מתעוררת חסרת מצב רוח, היא מגלה את הסוד: "אני קמה בבוקר ואומרת לעצמי שיהיה יום יפה. משתדלת לחשוב בצורה הזו כי מחשבה טובה מייצרת מציאות טובה. החיים לא ורודים, אבל אם אני פוקחת עיניים בבוקר ורואה אור – לא צריך יותר מזה. זה לא פשוט", היא אומרת בכנות, "לפעמים מותר שלא יהיה כוח, אבל כשאני מתחילה להפעיל אנשים, אני מקבלת כוחות חדשים".
אם תשאלו מה באמת גורם לה להישאר בשמחה תמידית, היא חושפת ש"בכל פינה בבית יש לי אף אדום שמחייך אליי וזה מה שנותן לי כוח. אנשים יכולים להגיד שאני משוגעת, אבל ככה לכל מקום שאסתכל עליו בבית – אני אצחק".
עם צחוק בלב ואנרגיות טובות היא יוצאת ומדביקה אחרים באופטימיות שלה. ישנם שלל מקרים מרגשים על מטופלים שעליהם היא אומרת "כל עוד עולה להם חיוך קטן בזווית של הפה – מבחינתי זה מספיק, עשיתי את שלי", אבל מקרה מיוחד אחד היה דווקא בתוך משפחתה שלה: "חמי בן 96, הוא חולה בדימנציה ובקושי רואה. אני הולכת אליו עם התחפושת ופתאום משהו מתעורר בו. אני שרה לו שירים וזה מרגש ממש. אני מדברת ויש לי דמעות בעיניים".
"חבל שאין פורים עוד כמה פעמים בשנה"
"פתאום משהו מתעורר בו", יפה משמחת את חמה וחמותה. צילום: פרטי
לכאורה היה אפשר להניח שמאחר והליצנים הרפואיים מתחפשים כל השנה, חג הפורים 'עובר לידם' והופך לפחות מיוחד, אבל יפה מוכיחה אחרת: "פורים בשבילי הוא ה-חג. החל מראש חודש אדר הבית מתמלא בארגזים של תחפושות, מסיכות, איפור ופאות, ובכל יום מתחפשים. כל השנה אני מתחפשת אבל בפורים זה מתעצם – אני נכנסת למכולת, לקופת החולים ובעצם לכל מקום עם התחפושת. יש לי בבית חדר שנקרא 'חדר הליצן' ויש בו אינספור תחפושות. חבל שאין פורים עוד כמה פעמים בשנה. ואגב, אני לא קונה או מזמינה באינטרנט תחפושות – אלא יוצרת תחפושות מקוריות בעצמי. הבעל שלי אומר שאם עד עכשיו הייתי רק משוגעת, עכשיו אני משוגעת עם תעודות".
פורים שמח!
