היום (ד') אושר במליאת הכנסת חוק הקובע מידע על אזרחים לא מחוסנים יועבר רשויות המקומיות וכן למשרדי החינוך והרווחה. המידע יועבר במטרה לעודד את אותם אזרחים להתחסן. בחוק נכתב כי חל איסור להשתמש בפרטים למטרת שיימינג אודות מי שמסרב להתחסן.
אתמול (ג') ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אישרה לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק ממשלתית שתאפשר למשרד הבריאות להעביר מידע על מי שלא התחסן לרשויות מקומיות, למשרד החינוך ולגורמים במשרד הרווחה המפעילים מוסדות טיפוליים. המידע יועבר במטרה לאפשר לגופים אלה לעודד אנשים להתחסן, בין היתר באמצעות פנייה אישית, בירור הסיבות לאי התחסנות וסיוע בהנגשת המידע והחיסון עצמו. כאמור, הכנסת אישרה את החוק לפני זמן קצר.
יו"ר הוועדה חיים כץ אמר כי הוא "מקווה שבשלב הבא יגידו למי שלא התחסן: 'אל תבוא לעבודה'. אם כך היה, היינו יוצאים מזה ולא היינו יפי נפש".
2+ההיגיון מאחורי החוק
עו"ד ענת מימון, יועמ"ש הוועדה, הסבירה כי המידע שיועבר יכלול שם, מספר תעודת זהות, כתובת וטלפון. לגבי מי שקיבל רק מנת חיסון אחת ולא הגיע בזמן לקבל את המנה השנייה, יועבר גם מועד קבלת מנת החיסון הראשונה. כמו כן הבהירה כי הנוסח מדבר על מי שרשאי להתחסן, כלומר בוגרים בלבד והסבירה כי לאדם שפנו אליו לצורך עידוד התחסנות ניתנת אפשרות לבקש להסיר עצמו מהרשימות ולבקש שלא יפנו אליו שוב.
עו"ד טליה אגמון, משנה ליועמ"ש משרד הבריאות הסבירה: "הרציונאל מאחורי הצעת החוק הוא שגופים כמו רשויות מקומיות ומשרד החינוך יודעים יותר טוב להגיע לאנשים, להבין למה הם לא מתחסנים, מה מפריע להם, האם הם צריכים מידע נוסף או סיוע. התכנית היא שהמידע יגיע רק לגורם שיבקש אותו באופן אקטיבי ממשרד הבריאות ולומר מה הם מתכוונים לעשות- רעיונות, שיטות ועבודה ועל סמך זה מנכ"ל המשרד יחליט האם יש תועלת בהעברת המידע".
"המידע ישמש אך ורק לעידוד התחסנות"
עו"ד עמית עמיר, ממשרד המשפטים הסביר: "לפי החקיקה הזאת המידע ישמש אך ורק לעידוד התחסנות ויש איסור לעשות בו כל שימוש אחר. יש חובה להגביל את בעלי הגישה, להחתים אותם על התחייבות לשמירה על סודיות ומחיקת המידע בתום השימוש כדי לאזן את הפגיעה בפרטיות". בנוסף קובעת ההצעה איסור פנייה ושימוש במידע כלפי לאדם מוכר ואיסור לכרוך בין עידוד להתחסנות לבין הפעלת סמכות או התניות של הגוף שקיבל את המידע כלפי אותו אדם.
האם יש הצדקה להעברת המידע לרשויות?
ראובן אידלמן, יועמ"ש הרשות להגנת הפרטיות אמר: "יש כאן מהלך תקדימי של עירוב הרשויות המקומיות בהיבטי בריאות הציבור. הוועדה צריכה לבחון האם היתרון שיש לרשויות המקומיות בעידוד התחסנות הוא כזה שמצדיק מידע אישי על כל תושב ותושב, להבדיל ממידע סטטיסטי".
2+בתגובה לדברים אמר יו"ר הוועדה חיים כץ: תסביר לי כמה אנשים צריכים למות כדי שזה ייחשב מוצדק? 5 מתים? 10? האם הפרטיות יותר חשובה מחופש החיים? אנחנו נמצאים במגיפה והקורונה לא חושבת בהיגיון. היא תקפה אנשים מבוגרים, עכשיו נשים בהיריון ומי שלא דופק חשבון ולא מתחסן מסכן אנשים אחרים. מי שהורג אדם בכביש בטעות ברגע אחד של הסח הדעת עלול ללכת לכלא, וכאן – כלום? החוק הזה בא כשלב ראשון. אני מקווה שבשלב הבא יגידו למי שלא התחסן- אל תבוא לעבודה. אם זה היה תלוי בי – כך זה היה. היינו יוצאים מזה ולא היינו יפי נפש".
2+יש דרכים אחרות
ד"ר שלי קמין פרידמן, מכון זולת: "אנחנו סבורים שלא מוצו אמצעים פחות פוגעניים בזכויות הפרט. אם יש תועלת במידע שיש לרשויות המקומיות ראוי שהן יעבירו אותו לרשויות הבריאות ולא להיפך". עו"ד רחל אבידור הרשקוביץ מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הוסיפה: "ההגדרה של מורשי הגישה למידע נראית לנו רחבה מידי, יש להגביל לבעלי תפקידים מסוימים או מספר אנשים שיורשו לגשת למידע. בנוסף, לפני שנותנים לרשות מקומית מידע צריך לקבל אישור של הרשות להגנת הפרטיות ומערך הסייבר הלאומי כדי להבטיח את אבטחת המידע".
עו"ד מירה סלומון, ראש מינהל משפט וכנסת במרכז השלטון המקומי השיבה: "הרשויות המקומיות מוכנות להירתם למאמץ מתוך הידיעה שזה יכול להציל חיים. אנשים לא מגיעים להתחסן מסיבות שונות שאינן בהכרח רפואיות, כמו למשל חשש להידבק במוקדי החיסון או בתחבורה הציבורית בדרך ואלה דברים שבהם הרשות המקומית יכולה לסייע. אנחנו סבורים שצריך לקבל מידע גם על מחוסנים ומחלימים בין היתר עבור יוזמות עתידיות כמו מתחמים בטוחים, למשל מוסדות חינוך שיפתחו לילדים על סמך התחסנות של בני משפחתם".
