השנה האחרונה הייתה מאתגרת במיוחד עבור יוסף-חיים סיני, נער בן 18 משכונת גבעת שאול בירושלים ותלמיד ישיבת כרמי קטיף.
הבן השלישי מבין 7 אחים ואחיות, עבר ימים ארוכים של טיפולי כימותרפיה במחלקה להמטואונקולוגיה ילדים בהדסה, בה בילה זמן ממושך יותר מאשר על ספסל הלימודים. את הטיפול האחרון בהדסה, אותו עבר היום (ב'), לא נתן לו הצוות לעבור לבד, ודאג ליוסף לארוחת שף מפנקת של רחלי בן אלול פיינליסטית "מאסטר שף".
אולטראסאונד דחוף בהדסה
את שנת הלימודים החל יוסף עם חבריו לישיבת צביה כרמי קטיף, אך תקופת תחילת הלימודים נקטעה די מהר כאשר החל להרגיש לא טוב. לאחר תקופה בה חש כאבים בחזה, הוא נשלח למספר בדיקות וכעבור יומיים כבר נשלח בהוראת הכירורג שטיפל בו לאולטרסאונד דחוף בהדסה.
לאחר סדרת בדיקות שונות קיבל עם הוריו במחלקה להמטואונקולוגיה ילדים בהדסה אבחנה סופית במהירות.
״בשעה 09:00 הרופאים קראו לנו לשיחה וסיפרו על הממצאים, והבנתי שחליתי בהודג'קין לימפומה ובשעה 15:00 באותו היום כבר התחלתי בטיפול הכימותרפי, ומייד נכנסתי לטיפול אינטנסיבי ואשפוז של שבועיים במחלקה להמטואונקולוגיה ילדים" מספר יוסף חיים. "התברר שהייתי כבר בשלב 4 מתקדם וד״ר סיגל וינרב, מהמחלקה להמטואונקולוגיה ילדים בהדסה שטיפלה בי, הסבירה לי שצריך לתת כאן טיפול משמעותי ראשוני ואין זמן לחכות, ואחר כך כבר הגעתי לאשפוזים של שבוע ואז לטיפולים יומיים".
"בשבועות הראשונים יוסף חיים נזקק לאשפוז ולטיפול אינטנסיבי וסבל מכאבים. אבל עם המשך הטיפולים חל שיפור במצב. הכרתי נער נבון, חייכן, שהחליט להתמודד עם המחלה באופן אופטימי מספרת ד"ר סיגל וינרב, מהמחלקה להמטואונקולוגיה ילדים בהדסה עין כרם, מי שהובילה את הטיפול. "מה שהטריד אותו לאורך כל הדרך, הוא רק אם יוכל להתגייס לצבא וסיפרתי לו שהיו לי מטופלים עם אותו סוג סרטן, שהחלימו כמוהו והתגייסו לצה"ל, גם הוא יוכל לעשות זאת.
הטיפול האחרון היום, מעיד על כך שההוא החלים ויזדקק רק למעקב. זהו סוג מחלה שהסטטיסטיקה לטובתו בהחלט והתרגשנו כולנו היום בהפתעה שעשינו לו".
"השתדלתי לשמור על אופטימיות"
"עברתי שישה סבבי כימותרפיה במחלקה, עם הצוות המדהים הזה", הוא מספר בהתרגשות. "אחיות ואחים, רופאים ורופאות וגם צוות בית ספר ועובדת סוציאלית ומתנדבים, כולם יודעים לעודד לדחוף קדימה באופן חיובי וללוות אותך מכל הלב. בזכותם צוחקים כאן הרבה, למרות שזה אולי יפתיע אנשים מבחוץ.
הם מאוד השתדלו ששנת הקורונה הזו תעבור כאן למרות הכל בחיוך ובפעילויות של כיף, רק אתמול עשינו פה מלחמות מים. הזמן עבר עם עליות וירידות, לא תמיד היה קל אבל השתדלתי לשמור על אופטימיות וגם בליווי של הרבה הומור שחור".
ואיך מסתדרים עם שנת הלימודים? יוסף מספר: "את הלימודים חוויתי כמו כולם בזום אבל עם עזרת מורים פרטיים, כשיכולתי ללמוד. אפילו את המתכונת במגמת ארץ ישראל עשיתי בשבוע שעבר מרחוק, בציון של 97, אז בסך הכל לא רע", הוא מחייך.
"חשבתי שאתנדב בעצמי בזכרון מנחם"
את יוסף מלווה בחודשים האחרונים לאורך הטיפולים חבר חדש. נועם לביא, בן גילו, המתנדב דרך עמותת ״זיכרון מנחם״ בהדסה.
״המצחיק הוא שלפני שחליתי הדרכתי בתנועת אריאל. יום לפני שאובחנתי עברתי סיטי, ומשם הגעתי ישר להדריך פעולה, ממש על הקצה עוד הספקתי לפגוש את החניכים שלי. בגלל הנסיון בהדרכה תמיד חשבתי שאתנדב בעתיד בעצמי ב"זיכרון מנחם״ והנה היום אני זה שעובר טיפולים והמתנדב מזיכרון מנחם מלווה אותי. כשחליתי ההורים פנו לעמותה ובדקו אפשרות שמתנדב בגילי יגיע לבית החולים. זו חברות שמאוד תומכת ועוזרת״.
נועם מצידו מספר שמעולם לא פגש נער עם כזה חוש הומור שחור, וניכר שהשניים באמת עברו כבר דרך ארוכה ביחד.
"חיכיתי לזה, להגיד שהחלמתי"
לרגל האירוע החגיגי, הטיפול האחרון, בנות השירות הלאומי המתנדבות במחלקה מעמותת "להושיט יד", הפתיעו את יוסף עם ארוחה שחלם עליה. כשנכנס לחדר, הריע לו הצוות כולו, אמא שרון לא הסתירה את ההתרגשות והדמעות, ועל השולחן היו ערוכים המטעמים המפנקים של רחל בן אלול עליהם הוא חלם כבר זמן מה.
"תודה לכולם, לכל הצוות הזה שלא נתן לנו להיות לבד אפילו לשנייה. תודה על שהייתם כאן, לא הייתי עוברת את זה בלעדיכם", אמרה לכולם אמו שרון. רגע לפני שפנה לארוחה, סיכם יוסף: "זה הטיפול האחרון, אני מתרגש ומאוד חיכיתי לזה, להגיד שהחלמתי".
