קובי אריאלי איש תקשורת, סאטיריקן, סופר, עכשיו גם שחקן, ערב טוב.
מה שאתה רוצה כל מי שמוכן לקחת יקבל. ערב טוב.
מקבלים ונהנים מזה.. אז אני רוצה לפתוח במה אתה עושה בימים אלה? בבידוד הזה?
אני מאלה שהם גם אופטימיסטים בטבע, גם נאחזים במה שיש, ואפילו מרשים לעצמם לומר שהם נהנים מהמצב המשוגע הזה.. אישית קיבלתי את החופשה שמעולם לא הייתי לוקח. למוח, ללב, לגוף, לחשבון הבנק, למה שאתה רוצה. אני לא בטוח שניצלתי אותה לטובה כי אני לא כזה. אני באמת אכלתי וראיתי סדרות, זה מה שעשיתי. אבל לא רק, לא רק. בשוליים היו עוד כמה דברים גם ברמת ההתבוננות הפנימית וברמת המנוחה וברמת שינוי הכיוון ויצירה וקצת כתיבה וסדר. אז אני לא יכול להתכחש לזה.
אבל נמאס לחלוטין. נמאס לי, לא לראות קהל, זה הדבר היחיד אגב שנמאס לי, חוץ מזה הכל בסדר. זה ממש בסדר מבחינתי. הילדה יכולה להמשיך ללמוד בזום כל החיים, אני חושב שזה רק מועיל לה. החוויה בתוך הבית היא מדהימה, היא בסדר גמור, לא חסר לי קניון, לא חסר לי חוץ לארץ. לא, ממש לא חסר לי. זה בסדר גמור. היו לי שתי הזדמנויות לקנות כרטיס להעלות על מטוס ולנסוע לדובאי ולעוד מדינה אירופאית ולא עשיתי את זה כי זה לא חסר לי ותפסיקו עם זה זה מעצבן אותי. זאת אומרת אני יכול להבין מישהו שזה כן חסר לו, אבל את ההיסטריה לא. ויחד עם זאת כאמור אני רוצה להופיע על במה ושקהל שאני מרגיש אותו יפריע לי בדבורים תוך כדי ואני אגער בו.
לצפייה בראיון המלא:
מה באמת עושה אמן בימים כאלה איך הוא כן מצליח למצוא את הזמן? שומעים אותך ברדיו שומעים אותך בכל מיני פלטפורמות, מה בכל זאת כן?
פעמיים היה חלון שהצלחתי לדחוף כמה הופעות והרצאות מול קהל פעם זה היה קהל בקפסולות. זו הופעה בלתי נשכחת של קהילה בתחתית, באיזה מגרש גדול של ישיבה תיכונית, וכל זוג יושב בעצמו עם כסאות ושולחן קטן עם הכיבוד ארוז, ומרחק שני מטר מהזוג השני זה היה מאוד מאוד מצחיק. הרבה הרבה הרצאות מקוונות ואפילו הופעות מקוונות בזום ומשחק אינטראקטיבי שמשחק לא מעט, והטלוויזיה עובדת כרגיל איש לא יודע למה אגב, זה מין החרגה שמישהו יצטרך יום אחד להסביר אותה.
בכל זאת 22 ומשהו שנים של קריירה, איך בחור ירושלמי חרדי מגיע לעולם שבו הוא חלק מהתקשורת הישראלית לכל דבר ועניין. איך זה קורה?
האמת היא שאני לא יודע לשים את האצבע, אני יודע איך זה קרה, זה קרה מפני שקודם כל כמו הרבה מאוד מהדברים שקורים לנו קורים בהשגחה פרטית, לשם סובבו אותי. זה התחיל מדחף, אני לא יודע מה מקורו, אבל מגיל מאוד מאוד צעיר אני ידעתי שאני רוצה לעמוד במקום גבוה ואנשים למטה יריעו לי אבל זה לא משנה באיזו דרך זה יכול להיות אפילו להרים גרדום שאני נתלה.
מחיאות כפיים?
תשומת לב, לא יודע אם מחיאות כפיים. האמת שהתרגלתי לזה קצת, הייתי ילד קטן שעושה חיקויים של הגננת היה לי חיקוי של הגננת מירה. כבר בגן חובה אני זוכר, אני עושה את החיקוי ומבין שאני מצחיק את הקהל ואני נהנה מזה, לא ידעתי שזה יהיה בצחוק אבל זה ברדיפת תשומת לב, דבר שני הוא שידעתי מגיל ילדות לפני בר מצווה שאני אהיה ישראלי, אז התחילה להתגבש הזהות הפנימית האוטונומית של החרדים.
אפשר לומר שלהיות ישראלי במקום שאתה בא ממנו זה די פורץ דרך?
לא יודע מה בדיוק משחק ההגדרות, לא יודע מה היו עונים חברים שלי מהכיתה אם הייתי שואל אותם אם הם ישראלים. אבל אני התכוונתי להיות ישראלי, כלומר חלק מהקולקטיב הישראלי. אני לא מתכוון להישאר בשכונה הזאת וגם אני אשאר בה תאולוגית, תרבותית, שבטית, אני אהיה חלק מהכלל ואם אני אצליח אנסה גם לנפץ כמה חומות שבין השכונה לבין הכלל. לנפץ אני לא יודע אם הצלחתי אבל כן אני מגיל מאוד צעיר חלק מהקולקטיב ועשיתי את זה דרך עבודה, דרך הקריירה. התחלתי לכתוב בעיתונים חרדים בשלב מסוים עברתי לכתוב במעריב. אני יכול לספר לך איך זה היה אני זוכר בדיוק את היום ההוא.
לפני מעריב, אני זוכר את רדיו קול חי ואת אפעס, המדור הסאטירי עם ידידיה מאיר ואחרים. יש שם גם סיפור מחתרתי על המדור הזה נורא רציתי לשאול אותך על זה.
ברדיו קול חי הייתי צעיר מאוד וחלק מצוות ההקמה. צוות ההקמה עצמו היה מורכב רובו מאנשים מבוגרים, דור וחצי לפני. היה שם את שאול מייזליש ואורי אורבך ומנחם מיחלזון וישראל אייכלר, חבורה לא רעה בכלל. אני הייתי צעיר מאוד הסתכלתי עליהם ככה מלמעלה והתחלנו לעבוד שם, חבורה צעירה.
אפעס הגיע בשלב קצת יותר מאוחר, כבר היינו בעניינים קצת. לדעתי אני כבר כתבתי טור במעריב וידידיה שיש לו חושים באמת של חיות יער מתוחכמות, הבין מה צריך לעשות והוא יצר את הניוזלטר הזה שהיה קובץ וורד מעוצב במחשב ביתי. לא בכישרון עיצובי מי יודע מה, למרות שהיום שאני מסתכל עליו הוא די יפה והמחתרתיות היא חלק מהיופי שלו והיינו כותבים שם. ידידיה עצמו, יאיר חסדיאל, פה ושם היה גם כותב אורח, ותפקידו של ידידה מאיר היה לשלוח את זה למי שצריך. עכשיו הוא הרכיב רשימה של כל מי שהוא משהו בתרבות הישראלית בכישרון לא נורמאלי.
רשימת תפוצה של סיוון רהב מאיר?
כן, זה היה בערך מאית מרשימת התפוצה של סיוון. יש סיפור שסיפר הרב של כפר חב"ד. הוא היה יהודי מאוד פיקח והיה לו בן שנסע להיות שליח חב"ד בקטרינה בורג בעיר ענקית, אולי כמה מיליונים רבים שגרים בה, אז הבן שלו היה נכנס בו: "אבא אתה אתה רב של שמונה מאות איש בכפר חב"ד ואני רב של שמונה מיליון אנשים". אז אביו היה משיב לו "כן, אבל אני רב של שמונה מאות רבנים. אתה ואתה רב של שמונה מיליון אנשים, אז תעשה את ההכפלות".
אז ידידיה לקח את אפעס הזה אומנם לא להרבה אנשים, לאיזה מאה איש. אבל כל אחד מהם הוא אחד שיכול להעסיק אותנו, כל אחד מהם הוא אחד שקובע טעם בחברה הישראלית כל העורכים, כל הכותבים הבכירים, כל כוכבי הטלוויזיה, כולם כולם. כל האנשים שמופיעים ברשימות של גלובס שמשפיעים. וזה התחיל לעבוד, עכשיו זה היה מחתרתי ברמה כזאת שרוב הזמן התעסקנו בניסיונות לבלום פניות של אנשים לקבל את החומר.
אז הבוהמה אוהבת את זה, מקבלת את זה. הם רואים אנשי תקשורת חרדים לא בדיוק מכירים אתכם.. בהתחלה אני מניח שלא הכירו אתכם בכלל?
לא, לא ידעו. זה היה ממש אודישן לכל דבר אנשים כמו אמנון דנקנר, נחום ברנע, לא זוכר מי היו אז העורכים. ירון דקל, החברה האלה קיבלו פתאום טקסט ואמרו וואלה הבחור הזה יודע לכתוב. עכשיו זה לא היה קורה בלי זה, איך טקסט שלי היה יכול ליפול על השולחן של דנקנר? ידידיה עשה את זה בכישרון, הוא לא הביא לנו את הקריירה, אבל זה פתח לנו את הדלת.
יכול להיות שזה שבר איזה תקרת זכוכית מסוימת שהיית צריך לשבור?
כן לגמרי. צריך לומר שהחבורה הזאת, שהייתה אחרי זה קצת יותר רחבה, גם שרה כתבה באפעס, גם ג'קי לוי, גם דאום כתב באפעס צריך לומר, זאת חבורה של אנשים מאוד מאוד מוכשרים! אני אראה לך משהו היום מצאתי את זה (מציג קריקטוריה ישנה מהעיתון) הפתעה בשבילך יוחאי היום מצאתי.
זה אורי אורבך זכרונו לברכה שתופס את הטלוויזיה ואפשר לזהות אותי ואת ג'קי לוי את ברוך ואת ידידיה מאיר.
מקסים, משתלטים על העולם. אז ככה זה? חבורה של דתיים, חרדים, לא יודע כל אחד בעולמו רוצים להשתלט על עולם התקשורת הישראלית?
לא יודע אם זה עבד זאת הייתה בשורה .שלא לדבר על חנוך חברנו שכובש את העולם ומכר השבוע את הספר השבעה מיליון שלו אני חושב, אני לא יודע כבר באיזה מספרים זה אוחז הפסיקו מזמן לספור. ידידיה שהספיק גם להינשא לסיוון שגם הופכת את העולם וג'קי עושה עבודה נהדרת ואורי מסתכל מלמעלה וכנראה רווה נחת הוא מאוד מאוד מאוד חסר.
4+אני זוכר אותך בגב האומה. תמיד נמצא בין העולמות, איך אתה ככה מנווט בין הדברים ?
בהתחלה זה היה נראה לי מגניב זאת האמת והתנהגתי כמו בין חורין כזה, זאת אומרת זאת הייתה בשורה גדולה כשאתה ברמה היצרתית מסיר מעצמך כבלי השתייכות לשבט ולקבוצה זה דבר גדול מאוד. אתה אומר אני או לא פה ולא פה במקרה שלי זה גם פה וגם פה ויש הבדל גדול מאוד בין ההגדרות האלה.
לקחתי את הדברים הטובים מכל קבוצה, זה היה סיפור של הגירה תרבותית חיובית ואני לא וויתרתי על קמצוץ מהתחכום והעומקים של החברה החרדית ומהתום והיושר והציונות האמתית והערכית של החברה הדתית לאומית ומכל העושר הגדול שיש לחילוניות התל אביבית להציע, פשוט בלעתי הכל בהתלהבות רבה מאוד העניין הוא שאתה לא יכול באמת להשלים חיים ככה, זה לא בדיוק עובד.
תסביר.
אנחנו חברה מאוד שבטית ומחולקת בצורה דיכוטומית וזה לא לגמרי עובד, הילדה מסיימת יסודי, אתה שואל את עצמך לאיזה מוסד לשלוח את הילדה, ואז פתאום העובדה שאנחנו זוג משוגעים שבחרנו לעצמנו להיות שייכים למחנה של הלא שייכים, פתאום העובדה הזאת עומדת למבחן. כי צריך להכריע.
זה קורה לי בהתייחסות שלי לפוליטיקה, וזה קורה לי בזה שאני חלק מכל המשברים שהתקשורת עוברת, וזה קורה לי כי אני בן 49. אין פה הרבה חוכמות אתה רחוק עוד משם יקירי, אבל כשמגיעים לשם העסק נהיה קצת יותר רציני וכבר אי אפשר. זה לא כמו סטודנטים עם נרגילה, זה כבר דורש הכרעות.
אתה לא מרגיש שהגעת כבר למקום רווי? בכל זאת 22 שנה של קרירה, אתה כבר מוכר. מופיע בכל גופי התקשורת. נשמע שאתה לא לגמרי מסופק.
קודם כל יש לי בעיה אישית ברמת הקריירה. אני מוכן להודות בה, שאני לא החלטתי מה אני. אני בחור מוכשר, מוכן לומר, לכל מיני דברים ולפעמים זה בעוכרי. בסוף אתה צריך להתיישב על משהו ויש מעט מאוד אנשים שהם גם וגם. יש אגב מועדון יפה כזה שאני שמח להימנות עליו. אפשר להכניס שם את רשף לוי קצת את ירון לונדון, אני מתכוון לקבוצת אנשים שמסוגלים להנחות פאנל בנושא שוק ההון, ופאנל סאטירי בלילה כשהם לבושים בבגד של שפן.
יש חבורה כזאת ומעט מאוד שנמנים עליה. אני ניסיתי את זה, ואצלי אחרי שני אלה אני גם נותן שיעור תורני בישורון בליל שבת. אני מודה שזה מרשים אבל זה לא קל, כי בשלב מסוים אתה צריך להחליט מה אתה, במקרה שלי אני צריך להחליט אם אני משקיע בבמה או בכתיבה מפני שתודה לאל ניחנתי בכישרון כתיבה וזה פשע שאני אוותר עליו. וכשעושים את הכל ביחד עושים את הכל קצת פחות טוב, ואין לי את היכולת ואת האומץ להחליט ולדחות משהו לפינה, וזה יוצר הרבה הרבה תסכול. בסופו של דבר אני מוכרח להודות כאן אני מרגיש בבית.. טוב זה גם הופך הכל ליותר מעניין אם הייתי דבר אחד כנראה הייתי מת משעמום.
4+בוא נדבר על שטיסל רגע…
קודם כל במילה על התפקיד החדש ועל העונה החדשה ובעיקר איך הסדרה הזאת זה כל כך מצליחה בעיניך?
וואו, אז כן זאת רשימת שאלות שצריך לענות על כל אחת תשובה מפורטת. קודם כל אני שמח וגאה בתפקיד הזה שבא לי במקרה, אני באמת לא שחקן.
אבל השתתפת בכתיבה בעונות הקודמות
כן בעונה 2 סייעתי בכתיבה, אני מרגיש חלק ממשפחת שטיסל היוצרים הם חברים מאוד קרובים שלי. החוויה העיקרית שלי מול שטיסל זה קנאה, אני מודה. זה חברים שלי, זה סיפורים קרובים לחיים שלי, זה סיפורים שמסתובבים לי בראש, זה ממש אני, אמרתי בראיון שיש לי 10 שטיסלים בראש. אבל הם עשו את זה כי הם מאוד מוכשרים והם הרבה יותר אנשי מעשה ממני, גם היכולת האומנותית של יונתן ואורי היא משהו באמת לא יתואר. הם שני חידושים אמתיים, וזה שאחד מעומק הציונות הדתית ואחד בא מעומק החרדיות והם נפגשו יחד זה אושר, שמחה גדולה בשמים.
אבל מעבר לזה, יש שם איזה קסם שיוצר משהו שהוא חוצה מגדרים. ראינו סרוגים ראינו כבר סדרות על דתיים משהו שם אחר והוא פשוט עובד.
לא לא זה סיפור אחר, זה הרבה יותר טוב ואני אסביר גם למה, אז רק אסגור את הרומן שלי עם שטיסל. הכתיבה הייתה בעונה שתיים, רצו תפקיד די קטן בעונה שלוש, אז קפצתי על זה בהתלהבות, ואני שמח להיות חלק. כל השאר אתם תראו בעונה 3 פרק אחד ושתיים ומאז אני מקבל תגובות שלא קיבלתי! אף פעם, על שום דבר שעשיתי, כולל הצגות מושקעות עם מערכות שלמות, כולל הופעות ותוכניות שלמות בטלוויזיה, כולל עונות ארוכות של תכוניות בפריים טיים, שום דבר לא דומה לתפקיד הקטן הזה אתה עומד נפעם מול הקסם הזה של שטיסל, שאגב משודרת בנטפליקס ושמה אותנו על המפה. שנה קודם לכן עשיתי אגב תפקיד בנבסו שגם היא אחרי האמי אבל זה עניין אחר.
אולי זו תחילתה של קריירה חדשה קובי?
כן יכול להיות, זה תמיד אותו תפקיד: "תביאו לי דוס שמן עם קרחת וחיוך ממזרי" קובי הוא האיש! ככה זה עובד. הסיפור של שטיסל מאוד מורכב, קודם כל קולנועית זו סדרה מאוד טובה ברמות הגבוהות. בסדר, אבל זה לא הופך סדרה לשטיסל. יש שם סגולה אחת, והיא שהטיפול ברגשות אנושיים הוא מאוד מאוד עדין ונוגע, והוא גם עוסק בדמויות שמרניות. זה נכון גם לגבי חילוני מתל אביב וגם לגבי נוצרי באלבמה שרואה בנטפליקס שטיסל, הוא מבין מיד מהתלבושות ומהסגנון שמדובר בחבורה סופר שמרנית. הוא לא יודע אפילו להגיד אולטרה אורתודוקס כן? הוא לא ממש מבין את הדקויות בין החסידים לליטאים ובין וויזניץ האלה לוויזניץ האלה, אבל הוא מבין שזו חבורה שמרנית, זה נראה לו כמו משהו איימיש ופתאום הוא מגלה עומקים אישיים וחולשות, וזה מהלך קסם על הליברלים. אבל את זה אני לא אוהב, את האהבה הזאת אני לא אוהב כי היא טיפה מתנשאת קצת כזה: ״וואו הנה חרדי בלי זנב אבל את שיש שם באמת זה מדהים".
בסוף זה מפגש חד פעמי בין דמות שכתובה במקסימום כשרון והצלחה, לבין ליהוק גאוני בסייעתא דשמייא של שחקן שמצליח למצוא בעצמו כישרונות שבחיים שלו הוא לא ידע אפילו שנמצאים שם. זה הדמות של שולם בגילומו של דבל'ה גליקמן. אלו דברים חד פעמיים בקולנוע, פעם בכמה שנים, יש פתאום חיבור בן דמות לשחקן וכל העולם קם. זה קרה לג'וני דאפ בצ'ארלי והשוקולדה, הסנדק, דמויות ענקיות שמתחברות.
השחקן הופך את התפקיד לפי מאה יותר ממה שהתסריטאי התכוון. שולם ממלא את הבית, את החיים, מדובר בדמות כזאת קטנה של ירושלמי מעפן, מנהל חיידר, מנהל חיים של שתיית תה עם ביסקוויט, הוא תובל אותו בפנים ברחוב צדדי בירושלים
ישן על הגמרא כל הזמן
ישן על הגמרא, לא לומד כלום. אגב הגמרא פתוחה כל הזמן, מילה הוא לא לומד, רק רכילות והגשש כל הזמן. הוא גם מתחיל עם נשים אלמנות בסביבה אבל הגמרא שם. זו דמות שאני מכיר כל כך טוב ויונתן ואורי הצליחו למצוא בה עומקים בלתי נגמרים, אבל אם זה לא היה דבל'ה אני לא יודע איך זה היה עובד. נכנס דבל'ה לעניין והוא פתאום פגש בתוך הבטן שלו את שולם שטיסל. אני לא יודע איך הוא היה שם שולם, ויצא שם משהו ענק ענק פשוט ענק.
דבל'ה היה כאן בבית שלנו בצילומים האחרונים לפני חצי שנה וצילמו כאן בירושלים בסביבה ועוד סצנה קצרה בבית שלי. אז פתחנו פה המחנה שהיה די קרוב לכאן, אז אירחתי אותו ואת קיווע (את מיכאל אלוני) פה בבית. נתנו להם לשתות קפה, והלבישו את דבל'ה כאן בחדר שלי. נכנס הביתה אלינו בהלוך איזה בחור תל אביבי מבוגר, חמור סבר קצת, עם שיערות באוזניים: "שלום, מה נשמע? מדבר פוליטיקה ביבי וכו" נכנס לחדר נעלם וכעבור 20 דקות יוצא משם המשיח.
4+
4+ראש ישיבה?
דמות על! גדולה כזאת ממלאת את כל הבית, אשתי עשתה: "שולם!". יש לי תמונות אני אשלח לך זה היה חג סוכות, הוא הצטלם בחוץ נוטל לולב ואתרוג פתאום אתה רוצה שהילדים בשכונה יבואו לקבל ברכה מכבוד הרב, משהו גדול כזה.
אצל חילונים אני בטוח שרואים את התגובות, אצל דתיים טיפה סרוגים הם בטח רואים, אבל איך הקהל החרדי מגיב לזה, אם בכלל ?
תגיד אתה השתגעת מה אתה אומר לי אם בכלל המפגש של שטיסל עם החרדים זה משהו שעוד ילמד שנים ארוכות אתה לא מבין איזה חרדים רואים שטיסל, אתה לא מבין איזה בני משפחה חרדים קנאים לא חשופים לכלום ביקשו ממני להביא להם את הפרקים כי אין להם דרך לראות את זה ב-yes.
להמשך הראיון בוידיאו קאסט:
