ברמה האישית והמשפחתית אני מרגישה שהתקופה הזאת דוחפת אותנו עוד ועוד להתמקד פנימה, לברר את הרצונות והצרכים המדויקים שלנו ושל ילדינו, בנפרד וכמשפחה. האם גם בסיפור הכלכלי אנחנו נדרשים לדיוק הזה?
ה'כלכלה' כמדע לוקחת בחשבון מוכרים וצרכנים ראליים שקונים רק בנקודת האיזון בין ההיצע לביקוש ושעושים עם הכסף את מה שהכי נכון עבורם. חוקרי כלכלה התנהגותית מצביעים על כך שהמציאות מראה שיש הרבה יותר גורמים רגשיים ששולטים בנו והם המנהלים באמת את כוחות השוק.
קחו לדוגמא אדם או משפחה שיושבת ומתכננת תקציב ומחליטה איזה סכום להקדיש לכל סעיף. במהלך בניית התקציב הם לוקחים בחשבון את הצרכים של כל בני הבית בנושאי הוצאות מול ההכנסות הקיימות, הם מתייחסים לרצון לחסוך וכמה, כך בונים תקציב ראלי. בפועל, מה יגרום להם לא לאכול בחוץ כשהם יצאו לסידורים ונתקעו רעבים (ותקציב אוכל בחוץ אזל)? מה יגרום להם לא להתפתות לקנות המון בגדים במבצעי סוף עונה "כי זה ממש משתלם" ולהגמיש מאד את תקציב הביגוד? אנשים רבים במקרים כאלה ודומים פועלים שונה לחלוטין מהבחירות שלהם "על קר" כשהם ישבו בבית הנעים, בבטן מלאה, מול המספרים על מסך האקסל.
2+נשאלת השאלה: אם כך הוא מבנה האדם האנושי, מה אפשר לעשות? התשובה היא, שבזמן הנינוח הזה, כדאי שניקח בחשבון את המבנה האנושי, המוכר והידוע לנו, ונתכנן איך "לעקוף" אותו.
זו יכולה להיות החלטה לא לצאת מהבית בלי חבילת קרקרים בתיק, שיהיה מה לאכול. זו יכולה להיות החלטה לא לקנות מעל סכום מסוים בלי שיחת טלפון לבן/ת הזוג, שיאפס אותנו ממקומו נטול הפיתויים. יש עוד שלל "טריקים" שאנחנו חייבים לקבוע "על קר" כדי להציל את עצמנו מעצמנו "על חם".
בסגר הראשון אנשים אגרו נייר טואלט וקנו הררי ביצים. היום אנחנו יודעים שרוב המחסור בביצים היה פשוט מחלוקה לא אחידה בין אלה שמילאו את המזווה, לאלה שזרמו וציפו שיהיה כרגיל. אנחנו גם יודעים שאפילו מי שלא השיג ביצים לא רעב ללחם או למצות, ב"ה מדינת ישראל היא מדינת שפע והיה המון מה לאכול, גם בלי ביצים. כל 'הפוגת סגר' התבטאה ב'פשיטה' של עם ישראל על החנויות כדי להשלים ולמלא את הבית. היום, אחרי שכבר יצאנו מכמה סגרים ומתוך היכרות עם המגבלות האנושיות שלנו והבנה איך להתמודד איתן בתכנון טוב, אפשר לצאת מהסגר נכון יותר:
לפני כל רכישה כדאי לשבת בבית, עדיף בזוג, כי זה נותן יותר נקודות מבט, ולתכנן מה צריך: האם זה שלפני חודש וחצי רצינו לרכוש סוודרים לילדים עדיין רלוונטי? מה עשינו בסגר? ייתכן שהפתרונות היו באמת פתרונות דחק ועדיין צריך לקנות, אבל ייתכן שגילנו שלשכנים יש שקית ענקית עם בגדים טובים שהם שמחו להעביר הלאה והיציאה מהסגר לא הופכת אותם לפחות טובים או יפים עבורנו.
2+האם זה שכל שנה אנחנו משקיעים כסף רב במשלוחי מנות ותחפושות נכון גם השנה? אולי דווקא ננצל את זה ש(נכון לכתיבת שורות אלה) הילדים לא ממש חזרו לשגרה ונכין יחד תחפושות ומאכלים למשלוחי מנות ביתיים וזולים (ועל הדרך יותר אקולוגיים). בואו נתמודד עם זה שדמי אבטלה הם לא המשכורת המלאה ופשוט צריך להשלים עם זה, לפחות לשנה זו, ולהוריד את הרף.
חשוב מאד שתמיד כשאנחנו מתכננים מה לא, נחשוב מה כן ואיך: כן נחגוג את פורים בשמחה, כן נשלח משלוחי מנות, כן נתחפש, רק אחרת. הרי לא סביר להניח שבפורים כבר נוכל להתקהל. במקום להגיע "מופתעים" לסיטואציה של סעודת פורים לבד, בואו נתכנן כבר מעכשיו, תוך שיתוף של הילדים והקשבה כנה לרעיונות הנהדרים שהם יודעים להביא: איך נחגוג את פורים בשמחה שלמה בהרכב משפחתי ובלי מסיבות גדולות?
2+ואם כבר דיברנו על הפתעות, אגלה לכם סוד: בדיוק חודש אחרי פורים מגיע פסח. ייתכן שגם השנה כולנו נחגוג בבתים שלנו בהרכב המשפחה הגרעינית. כדאי לקחת את זה בחשבון גם מבחינת תכנון והכנה נפשית, גם בהתארגנות הכלכלית. אחרי כל שבת יש מוצאי שבת ואחרי כל פורים מגיע פסח, על הוצאותיו…
את הסגר הבא שאולי יהיה, אף אחד מאיתנו לא רוצה לתכנן, ואולי טוב שכך, עדיף לשמור על מורל אופטימי בתקופה מורכבת זו. אבל כן כדאי לשים את זה בקצה התודעה: לרשום מה עבד לנו טוב בסגרים הקודמים, מה דייקנו והיה נכון עבורנו יותר ומה היינו שמחים לעשות אחרת. לענות על השאלה הזו בכל המישורים: המשפחתי, האישי, הטכני והכלכלי. זה הזמן להיעזר באנשי מקצוע איפה שלא הצלחנו לבד.
אז שיהיה חודש טוב, פורים שמח, הרבה בריאות ויציאה נבונה מהסגר!
הכותבת הינה תמר מיכלסון – רו"ח ויועצת לכלכלת המשפחה בארגון מקימי
