בדצמבר 2006 יצא לאור גיליון 5 של כתב העת המקצועי של הפסיכולוגים הצבאיים ביחידות השדה, של המרכז לפסיכולוגיה צבאית יישומית, בעריכתו של רס"ן ד"ר עוזי בן שלום.
מטרת הגיליון, לפי המערכת, הוא חקר ההתנתקות. המערכת מעידה כי בהתנתקות "נעשה שימוש בשיח שנבנה לצורך רתימת האנשים להפעלת הכוח. במסגרת שיח פיקודי חדש ומיוחד למשימה עוצבו והותאמו מושגים, שהביאו ליצירת שפה, שאפשרה ביצוע מיטבי של המשימה".
בדבר המערכת הגדירו את משימת הגירוש כך: "התאמת צבא 'קלאסי' למשימות שמירת שלום".
היערכות לפצל"ם
במאמר "צבא נולד" באותו גיליון כותבים סרן שגיא גינוסר ורס"ן ד"ר עוזי בן-שלום כי "אופיה המיוחד של משימת ההתנתקות מצביע על דמיון לפעולות שצבאות המערב מרבים לבצע בעשורים האחרונים, המכונות: MOOTW (Military Operation Other Than War), להלן פצל"ם (פעולות צבאיות לא מלחמתיות)".
5+מה הן אותן פעולות צבאיות לא מלחמתיות? "שמירת השלום, אכיפת שלום, שיטור, בניית אומה, סיוע הומינטרי באזורים מוכי אסונות טבע ודומיהן". לדעת הכותבים, "מדובר בשני תפקידים טיפולוגיים ונוגדים: 'לוחם' ו'שומר שלום'". תפקיד המפנים הוא, אם כן, "שומרי השלום".
הם מוסיפים כי "היערכות צבא לפצל"ם דורשת: הסבה, התאמה, שינויים באימונים ובתורת הלחימה, כמו גם בתפיסה, בערכים ובהתנהגות".
"ניהול רגשות קפדני"
בחוברת מסבירים את טיבה של ההכנה המנטאלית שעשו לחיילים שעסקו בפינוי היהודים מגוש קטיף. "מטרתה המפורשת של ההכנה המנטאלית הייתה לשפר את התמודדות הפרט והיחידה הארעית עם המשימה המורכבת והקשה. בחינה ביקורתית של מטרותיה הסמויות, מציעה לראות בהכנה המנטאלית מנגנון ניהול רגשות קפדני שמחייב הזדהות של הכוחות המפנים עם המפונים, מתן לגיטימציה ל'התקרבנותם' והכלתם הרגשית. כל זאת מבלי שהדבר יביא לבלימת המשימה.
5+"המניפולציה הרגשית התגלמה בצימוד 'נחישות ורגישות', כאשר המושג הראשון הוא צבאי 'קלאסי', בעוד השני הוא בעצם התחבולה הרגשית שנדרשה לצורך ביצוע המשימה באופן המסוים בו בוצעה. הבניית המניפולציה הרגשית החלה כבר באימון הסימולציות, שכפה כניסה לנעלי המפונים, לראשם וליבם והביא למשטור רגשות המפנים.
"תוך כך נוצר 'צבא אחר', ואיתו הדרה של 'הצבא האמיתי'. הדבר הביא ליצירתה של זהות זמנית, שאינה אנטי-זהות".
5+כמו שמתייחסים לפלסטינים
במאמר אחר, תחת הכותרת "השיח הפיקודי בצה"ל בהתמודדות עם משימת ההתנתקות", כתבו גדי ביאליק ונטע ארנון את המילים הבאות:
"במקביל לשינוי שעוברות המשימות הצבאיות, גם תהליכי הבניית השיח הצבאי-פיקודי-המשימתי עוברים שינוי. בעבר התאפיין השיח בגישה סמכותית ורציונאלית, שנשענה על הנעת החילים למשימה הצבאית באמצעות הצגת שיח דיכוטומי המבחין באופן ברור בין 'אנחנו' ל'הם', בין צדקתנו – לטעותם, בין אהבה עצמית – לשנאת האחר.
5+"הד לטענות אלו ניתן למצוא גם ביעוד צה"ל, כפי שהוא מופיע באתר האינטרנט הרשמי של הארגון. ביעוד, ניתן לראות את הבלטת מקומו של האויב כמאיים על קיום מדינת ישראל, על ביטחונה, שלמותה, ריבונותה ושלום אזרחיה.
"לעומת השיח הצבאי בעבר, כיום חודרות לשיח הפיקודי גם הבנה, הומאניות, הוליסטיות ומוסריות, המטשטשות את גבולות השיח ומערערות על סמכותו. תוכנית ההתנתקות, כפעולה צבאית לא מלחמתית שלא יועדה למיגור אויב והשמדתו, היוותה דוגמה מייצגת לצורך החדש שעמד בפני מפקדי צה"ל ליצור שיח פיקודי מותאם למשימה.
5+"יש לציין כי תהליכים אלו, בהם עוסקים בין השאר בהבניה ובהטמעה סדורים של שיח צבאי-פיקודי-משימתי, לא היו נחלת מבצעי הפינוי בלבד. יותר מכך, תהליכים אלו נוסו לראשונה דווקא במסגרת משימות בעלות מגע אינטנסיבי עם אוכלוסייה אזרחית פלסטינית, למשל בפעילות המחסומים בשטחי יהודה ושומרון.
"בנוסף, עמדו בצה"ל על החשיבות העצומה הטמונה בתהליכי ההכנה המנטאליים והבניית שיח משימה ייחודי ומותאם, שיבסס לגיטימציה חדשה לפעולה; היכרות והזדהות עם האוכלוסיה; הכנה רגשית למפגש בין החילים המפנים לאזרחים המפונים.
5+"בעידן בו הצבאות המודרניים, וצה"ל בתוכם, מבצעים יותר ויותר משימות שאינן מלחמתיות, משימות שהמרכיב הדומיננטי בהן אינו הנשק – אלא: פוליטיקה, תרבות, ורעיונות, נדרש הצבא להכיר בדחיפות בצורך לגיבוש ואימוץ של אסטרטגיות וטכניקות להבניית והטמעת שיח פעולה מותאם ואפקטיבי".
