מה זה אומר לכם להיות ביחד? האם זה מספיק לגור באותה דירה או לישון באותו החדר? בימים אלו אנו מוצאים את עצמינו מוקפים 24/7 בבני המשפחה שלנו וביקרים לנו מכל. אבל האם אנחנו באמת חיים איתם או רק לידם? כמה אנחנו באמת יודעים מה עובר עליהם ואיך הם מרגישים כרגע? האם אנחנו פנויים באמת לשמוע אותם או מספיק שאנחנו יושבים יחד על אותה ספה בסלון?
אז כן, יש כאלו שזה בא להם בטוב, הם נולדו כאלה, אכפתיים. הם שמים לב לדקויות רגשיות שעוברות על הקרובים להם ויודעים לגלות אמפטיות מתבקשת. אבל מה עושים אלו שלא נולדו ככה? האם ישנה דרך ללמוד איך עושים את זה? אם אתם מזהים את עצמכם ככאלה, כנראה שהטיפים שליקטנו יכולים לעזור לכם:
2+תסתכלו דרך העיניים שלהם
נסו להסתכל על הדברים כמו שהם מסתכלים עליהם – בסיסה של האמפתיה הוא הבנה של רגשות האחר. זה שאתם מבינים אותו זה לא אומר שבהכרח אתם גם מסכימים איתו. אבל לעיתים מספיק שתאמרו לשני "אני מבין אותך", בלי לנסות להקטין או למזער את רגשותיו.
דברו על רגשות
מתי לאחרונה יצא לכם לשאול את אחד היקרים לכם איך הוא מרגיש או לדבר על מה שאתם מרגישים? דברו על זה, תהיו פתוחים אחד עם השני על הרגשות שלכם, שתפו והיו פתוחים לשיתוף של אחרים, זה יביא אתכם למקומות אחרים שאולי אף פעם לא הייתם בהם.
2+היפטרו מהשיפוטיות
לא על כל דבר אנחנו צריכים לחוות דעה. אם אחד מבני המשפחה או החברים בא לשתף אתכם במשהו, אל תנסו מייד לחוות את דעתכם בעניין, אנחנו לא אמורים להיות עורכי הדין או השופטים שלהם. שוב, לא חייב להסכים, אבל גם לא צריך תמיד לחוות דעה. ברוב המקרים זה יוצר ריחוק וימנע את השיתוף הבא.
אל תשתיקו רגשות
אם מישהו בא לבכות לכם, זה יכול להיות ילד שלכם, האישה, החברה, החבר או בן הזוג, אל תמהרו לגרום לו להפסיק לבכות. משפטים כמו: "תרגע, זה שום דבר", "מה את בוכה מכזה דבר?" רק ישתיקו את רגשות הזולת ויגרמו לריחוק בינכם. קבלו את זה כביטוי לרגש שעולה בהם. כשאנחנו מנסים "לכבות" את הבכי אנחנו נהפכים לאנשים לא מבינים ולא אמפטיים בעליל.
2+אמרו תודה
אם מישהו מבני הבית עשה לכם טובה, מזג לכם מרק חם, הכין לכם כוס קפה או מה שזה לא יהיה – דעו להכיר תודה. הכרת תודה מחברת הרבה יותר מכל דבר אחר, היא מכבדת את השני ומראה לו שראינו אותו, שמנו לב למעשיו ואכפת לנו ממנו.
בהצלחה!
