ביום ה' בחשוון (30 באוקטובר 1946), פוצצה יחידת לוחמים מארגון האצ"ל את אולם הנוסעים בתחנת הרכבת בירושלים, המוכרת כיום בשם 'מתחם התחנה'.
מאחר שבארגון האצ"ל לא רצו שיפגעו אנשים אלא התחנה בלבד, הוחלט מבעוד מועד לפרסם אזהרה, למרות הסיכון הרב שהיווה העניין ללוחמיה. אחת הלוחמות הוציאה מתיקה מפת בד לבנה גדולה ופרשה אותה על המזוודות. עברית, ערבית ואנגלית נרשמה עליה הכתובת "סכנה מוקשים!" ומתחתיה סמל האצ"ל.
שניים מהערבים בתחנה הבחינו במתרחש והזעיקו את האנשים הרבים שבמקום כדי לדלוק אחרי אנשי האצ"ל. הבריטים שהוזעקו למקום, פתחו באש כבדה לכל עברי המכונית של אנשי האצ"ל, ומשוריין בריטי החל לדלוק בעקבותיה. המכונית הגיעה אל מקום האיסוף בשכונת ימין משה, כשאז הבחינו הלוחמים כי כמעט כולם נפצעו, וכי ידו השמאלית של משה פיינשטיין, הנהג, רוסקה ושתתה דם רב במשך כל זמן הנסיעה.
פיינשטיין רץ כ-300 מטר אל עבר בית הזוג שטיין, ביקש עזרה ראשונה, נכנס אל הבית ונפל. בעקבותיו הגיעו השוטרים שעקבו אחרי סימני הדם. נתפסו בפעולה גם הלוחמים דניאל אזולאי, משה הורוביץ ומסעוד ביטון.
בשעה שתיים בצהריים ניסה קצין חבלה בריטי לנטרל את הפצצה, אולם זו התפוצצה, הרגה אותו, והחריבה את התחנה.
בתיעוד מיוחד ניתן לראות את יומן החדשות הבריטי מיום ההתקפה, ובין השאר ניתן לראות את הרכב ששימש את הלוחמים למנוסה. ביומן מספור על הפעולה ותוצאותיה.
צפו:
המידע נלקח מויקיפדיה
