אתמול ציינו 76 שנים לעלייתה לקרקע של ההיאחזות הפלמ"ח ביריה וזוהי הזדמנות מצויינת לעסוק באחת היחידות הייחודיות שצמחו בפלמ"ח – המחלקה הדתית.
נהוג לזהות את הפלמ"ח והוויתו עם ארגוניה וערכיה של תנועת העבודה, ובכלל זה אורח חיים חילוני והינתקות מהמסורת היהודית, אולם המציאות בפועל הייתה מורכבת יותר, ורבים לא יודעים כי דווקא בפלמ"ח צמחה לה מחלקה דתית "למהדרין".
מחלקה זו הוקמה ב-1942, כמענה לצורכיהם של צעירים שומרי מסורת שיחד עם התנדבותם לפלמ"ח רצו להמשיך לשמור תורה ומצוות. לצד השגרה וההווי של ארגון הפלמ"ח, התאפשר לחברי המחלקה לקיים אורח חיים דתי מלא שכלל אוכל כשר, שמירת שבת וכן זמן לתפילות ולימוד תורה.
5+
5+פעילות המחלקה סימלה השתלבות הולכת וגוברת של צעירי הציונית הדתית בליבת העשייה הציונית, המשך להקמת קיבוצים ע"י תנועת 'הקיבוץ הדתי' ופעילותם של 'משמרות אליצור' במסגרת ההגנה.
לאחר 3 שנים של הכשרה בפלמ"ח, קיבלו חברי המחלקה הדתית בחפץ לב את הצעת מטה הפלמ"ח להקמת היאחזות באדמות ביריה, בקרבת העיר צפת.
דוד צְוֶבְּנֶר, אחד מחברי המחלקה הבולטים תיאר בהתרגשות את יום העלייה: "הלכנו עם השביל המתחיל ליד פרשת הדרכים צפת – ראש פינה, לא הליכה הייתה זאת, זו הייתה ריצה! […]הרגליים התרוממו, הידיים התנועעו ללא סדר וללא קצב, ריצה של התלהבות, כל אחד השתדל להקדים את חברו ולהגיע תחילה, זו הייתה העלייה! בלי נאומים ובלי ברכות".
5+"רתוקים היינו לנוף הנהדר, תיאר צובנר, משתוממים לחוּלַה אשר הבריק כראי גדול ולחרמון אשר ראש שיבה לו. 'חברים!' – מכריז אחד – השמש שוקעת, הבה נתפלל מנחה. על פי הכנרת והחוּלַה קבענו את הדרום ואת מקומה של ירושלים ועמדנו לתפילה. בין הסלעים השוממים ושיחי הקוצים התייחד כל אחד עם בוראו בקול דממה; 'הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך, כי מעולם קיווינו לך' ובטרם עזבנו את המקום, בחשיכה, כבר זכינו לפרוק מכונית חצץ".
5+לחברי המחלקה עוד נכונו עלילות רבות בשלוש השנים לאחר מכן. החל מכליאתם ע"י הבריטים שפתחה את המאבק על ביריה, וכלה בלחימתם במלחמת העצמאות ובמחירה הכבד. 11 מחברי המחלקה נפלו בקרבות תש"ח.
אחד מהנופלים היה דוד צְוֶבְּנֶר שנפל עם הל"ה בדרכם לסייע לגוש עציון, אשר שלושה מיישוביו השתייכו לזרם 'הקיבוץ הדתי'.
5+פורסם בדף הפייסבוק של מוזיאון בית הפלמ"ח
