העיתונאי אלישיב רייכנר סיפר כי "בבוקרו של צום תשעה באב תשס"ה, יומיים לפני תחילת עקירתו של גוש קטיף, התקיימה פגישה קשה בין רבנים בולטים בציונות הדתית לראש הממשלה אריאל שרון. בפגישה נכחו בין השאר הרב שמואל אליהו, הרב דוד סתיו, הרב שי פירון והרב אלישע וישליצקי.
"בשלב מסוים דיבר הרב אלישע. אחרי שבפתח דבריו אמר: 'אדוני ראש הממשלה, אני אוהב אותך באמת', הוסיף את הדברים הנוקבים האלה: 'אם יהיה חורבן בגוש קטיף, הציונות הדתית תקבל מכה קשה, אבל היא תחזיק מעמד. גם תושבי הגוש יספגו מכה קשה, אבל הם יתאוששו. אבל מה יישאר ממך, מה יישאר מהציונות, מהדמוקרטיה ומהצבא? האם אתה רוצה שהמעשה האחרון המשמעותי בחייך יהיה עקירת גוש קטיף?' שרון שתק".
העדה האתיופית
היחס של הרב לעדה האתיופית היה מיוחד, הרב ליאור נגסה סיפר עליו בתשדיר שהעריך וביקש ללמוד מהעדה,
רב העיירות הטבעיות
הרב אלישע וישליצקי נולד בקבוצת יבנה, למד במדרשיית נעם ובישיבת מרכז הרב והיה תלמידם של הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב יהושע צוקרמן.
2+הרב וישליצקי היה רבם של הגרעינים התורניים, והיה מפורסם בכך שהיה נוסע מעיר לעיר ומיישוב ליישוב ומחזק את הגרעינים, מקשיב ומייעץ. הרב סירב לקרוא לערים בפריפריה "עיירות פיתוח" והעדיף לכנות אותן "העיירות הטבעיות", כיוון שלדבריו בהן נמצאים האנשים הטבעיים. לעומת זאת, את הערים בגוש דן הוא כינה "עיירות פיתוח" כיוון שלדבריו הם עוד צריכים להתפתח רוחנית. הרב היה מגיע רבות לעיר שדרות כדי לחזק אותה בתקופות קשות בטחונית, ועל כן לפני כמה חודשים קראו לרחוב בעיר על שמו.
2+בנוסף, הרב וישליצקי היה שותף מרכזי בתנועת "מהו"ת", שמטרתה להעשיר אנשי חינוך בלימודי היהדות. הרב העביר שיעורי אמונה לרוב, אותם הקפיד לכנות "לימוד משותף". הרב ראה בחשיבות מרובה את עניין תיקון המידות ואת המצוות שבין האדם לחברו.
במהלך התשדיר לזכרו, הרב שמואל אליהו סיפר על הענווה והחיבור לעם ישראל שהיו ברב אלישע:
חוקר המשטרה
מיד עם פטירתו החלו אוהביו ומוקירי זכרו לשתף במאות סיפורים על אישיותו המיוחדת ועל פעילותו הענפה. בעיתון "עולם קטן" אספו חלק מהסיפורים האלה שפורסמו ברשתות החברתיות ממש ימים ספורים לאחר פטירתו.
"הייתה לו התבטלות עצומה כלפי תלמידי חכמים", סיפר איציק וזנה. "פעם שמע שאני הולך לאכול אצל אחד מגדולי הדור סעודת שבת, ואמר לי: 'אני מבקש ממך שתזכור כל תנועה, כל אמירה וכל הנהגה שהרב עושה, ותספר לי, שאלמד גם אני'. למחרת הושיב אותי ותחקר אותי כחוקר משטרה על כל שלב וכל פרט שהיה בסעודה".
לרב הייתה שמיעה מיוחדת, כך סיפר עליו חברו הקרוב חיים פלק,
החשבוניות והתפילין
צור בדיחי סיפר שהרב נסע פעם במונית לאיזה מקום, ונהג המונית סיפר לו שיש רב אחד, מנהל של מוסד תורני, שנוסע איתו בקביעות, אך לא שילם לו כבר הרבה מאוד זמן. רצה הקב"ה, ובדיוק התקשר הרב המנהל לאותו נהג מונית. הנהג ענה לו בדיבורית, והרב התנצל שהחשבוניות הלכו לאיבוד וכו'.
התערב הרב אלישע בשיחה ואמר לרב ההוא: "שלום ידידי, מה שלומך? כאן אלישע וישליצקי מדבר", "הו, הרב אלישע, כבוד גדול! מה שלומך? איזו השגחה!". "תקשיב רגע, הנחת תפילין היום בבוקר?" "בטח הנחתי", ענה הרב המנהל. "ולא הלכו לאיבוד התפילין?" "לא, מה פתאום הלכו לאיבוד?" "יופי", אמר הרב אלישע, "באותה תורה שכתוב על הטוטפות כתוב גם ביומו תיתן שכרו, אז מה עכשיו 'נאבדו לי החשבוניות'?"
להתחזק מחיילי צה"ל
הרב אלישע היה מגיע גם רבות לבסיסי צה"ל לחזק את החיילים, בשגרה ובחירום. במבצע צוק איתן, כך סיפר הרב אליאב תורג'מן, "שמעתי שירה מאיזה מקום רחוק. הלכתי וראיתי שם את הרב אלישע עם עוד קבוצת רבנים. הרב אלישע ראה שבאתי ברכב ואמר לי: 'אני חייב להעביר שיחה לאיזה גדוד שביקשו ממני, אבל עכשיו הם לא עונים לי. אולי ניסע לחפש אותם?' ניסיתי להניא אותו מזה בטענה שהם רחוקים, אבל הרב אלישע הפציר בי, ונסענו לחפש אותם.
"בדרך עברנו ליד מאהל ריק למדי, וחשבנו שאולי זה המקום. ירדתי מהמכונית. על ברוס הפוך ליד צילייה ישב בחור בגופייה, קעקוע על היד וחצי ב', נראה מילואימניק, סיגריה ביד, מכין קפה. ניגשתי אליו ושאלתי אם זה הגדוד שאנחנו מחפשים. הוא הרים את העיניים ואמר: 'לא, זה לא הגדוד הזה. ובכלל, אנחנו לא צריכים רבנים שיחזקו אותנו, אנחנו מספיק חזקים'. קצת הזדעזעתי מהתגובה, אבל עוד לפני שהתעשתי נפתחה הדלת של המכונית, והרב אלישע יצא החוצה.
2+הרב אלישע ניגש לאותו בחור, נתן לו צ'פחה על הכתף ואמר לו בקול: 'אחי, אחי, לא באתי לחזק, באתי להתחזק'. הבחור היה המום, והרב אלישע שאל: 'עושים את המשימות? עושים אותן בשמחה? מכים באויבים?' והוא ענה לרב: 'כן, כן!' הרב אלישע חיבק אותו ואמר לו: 'כל הכבוד, תודה, אין לך מושג כמה חיזקת אותי', וחזר למכונית. החייל חייך חיוך רחב, כולו מלא חיות.
כשחזרתי למכונית היה הרב אלישע טרוד ולא הבין איך הבחור יכול לחשוב אחרת: 'באתי לחזק?! איך אנשים יכולים לחשוב שבאתי לחזק?! באתי להתחזק!'".
התיק שעל הגב
ועוד סיפור אחד מני רבים, אחרון לסיום, שמראה את הענווה הבלתי מסויגת של הרב. כשהייתי בישיבה התיכונית חגגנו שנה אחת את ערב יום ירושלים במכון מאיר. תיכוניסט אחד חיפש בירושלים את "מכון מאיר" ואדם אחד ראה שהוא לא מוצא את עצמו והציע לו עזרה. כשענה לו שהוא מחפש את מכון מאיר, האיש אמר לו שגם הוא הולך לשם, ובלי לשאול לקח מהחבר שלי את התיק הכבד שלו ושם אותו על הגב שלו. כשהגיעו למכון מאיר החבר שלי לקח ממנו את התיק, הודה לו ושאל אותו לשמו. הוא ענה לו: "אלישע וישליצקי".
