כי יש לנו דרך.
"אני לא מתעסק עכשיו בהלכה היהודית. אי אפשר לשנות את ההלכה. אבל זה לא קשור. במדינת ישראל מי שרוצה לחיות כלהט"ב, צריך שיוכל לקבל את כל הזכויות כמו כל בן אדם אחר במדינת ישראל". כך נפתלי בנט לפני כחודש.
ישנם שְׁמַחוּ, ישנם שְׁשַׂמחו, חסרו לנו אלו שביררו.
לְמה התכוון ולאן חותר חבר הכנסת נפתלי בנט, בהיותו מחלק בין עולמה של ה"הלכה היהודית" ובין "הזכויות" ו"מדינת ישראל", ואיך כל זה קשור מאוד לביקורת המלווה אותו כבר מיומו הראשון כמנהיג המפלגה הדתית לאומית ועד לימי הבחירות הללו.
View this post on Instagram
נפתלי בנט, יודה בכך או לא, איננו רק בן להורים שעלו מארה"ב (סן פרנסיסקו), נפתלי בנט הוא יציר כפה ודמותה של יהדות ארה"ב. השקפת העולם הרואה בהפרדת הדת מהמדינה דבר חיובי והכרחי, הינה מרכיב משמעותי ויסודי מאוד בתפיסה הערכית של אותה קהילה יהודית חשובה מעבר לים.
באסכולה האמריקאית, שבאה לידי ביטוי בתפיסות היסודיות של היהודים הרפורמים, הקונסרבטיביים וגם חלק מאלו המגדירים עצמם רק כ'מודרניים', היהדות והתורה הינם עניינו האישי של כל פרט ופרט. חנך את ילדיך כפי שתבחר, נהג בחייך כפי שתרצה, אולם הסר את ידיך מהמערכות הציבוריות, מחיי הכלל, מניהולה של המדינה. המדינה היא "חברת אחריות גדולה", מערכת עוצמתית בה כל יחיד יכול ליהנות ממגוון דברים, כביטחון, רווחה כלכלית, שירותי רפואה ועוד, שהיו נמנעים ממנו לוּ הוא היה ממשיך לחיות עם משפחתו הקרובה בלבד.
1+זו הרוח החיה, או יותר נכון – המתה, המניעה והדוחפת את ראש מפלגת 'ימינה', חבר הכנסת נפתלי בנט. על זה הוא גדל וזו האמונה אותה הוא שואף להגשים הלכה למעשה. "אי אפשר לשנות את ההלכה", אבל לדידו גם אין צורך, כיוון שבין ההלכה לבין המדינה, בין התורה ובין המסגרת הלאומית, אין ולא יהיה שום קשר. כמובן שמי שמעמיק מעט יותר משתי שניות בהשלכות של אותה תפיסה המפרידה בין תורת ישראל למדינה, מבין שהיא לא פחות מאשר סתימת גולל על חזון הנביאים. או במילים אחרות – בסן פרנסיסקו ביטלתי את מדינת היהודים.
עד כאן עצוב, אבל מובן. "גירסא דינקותא" לא משנים לבן אדם ביום אחד.
מה שעצוב, אבל לגמרי לא מובן, זו בחירתו של הציבור הדתי לאומי, בהובלת נציגיו הפוליטיים ומנהיגיו, להימשך ולהיות כרוך אחרי אותו פוליטיקאי ואחרי אותה תפיסה.
מה לנו, לאלו שהתחנכו על ברכי משנתו הרוחנית של מרן הרב קוק זצ"ל ובנו וממשיך דרכו – הרב צבי יהודה זצ"ל, ולאותה תפיסה חומרית ושטחית של החיים והעולם. מה לנו, המאמינים שתחיית עם ישראל בארצו – גאולתו, היא יסוד מיסודות האמונה, ולאותה צרות עין ואופק הרואה את המדינה כעניין טכני של נוחות כלכלית וביטחונית.
"כי יש לנו דרך", כתב אתמול בצלאל סמוטריץ, כשהמילה "לנו" מדברת עלינו – הציבור הדתי לאומי. "כי יש לנו דרך", הוא כתב, כדי לבדל אותנו מאלו חסרי ה"דרך", נפתלי בנט ואיילת שקד, שגם ברגעים הללו משמשים לו כשותפים לחוסר ה"דרך".
יפה יעשה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ אם יעמוד בדבריו ויחל לצעוד בראש מורם, ומבלי פזילות "ימינה" או שמאלה, באותה ה"דרך". לא צריך להיות מינה צמח כדי לדעת שהנהגתו הפוליטית של חבר הכנסת סמוטריץ את הציבור הדתי לאומי תהיינה ודאי שווה לא מעט מנדטים (כמובן במידה והוא ישכיל לחבור לשאר חלקיו – מפלגות 'עוצמה יהודית' ו'נעם'), אולם בראש ובראשונה ומעל לכל היא תהיה בעלת ערך עקרוני ומהותי – "יש לנו דרך".
1+אולי מסע בחירות בו הוא יעבור בין הישיבות התיכוניות, המכינות ישיבות ההסדר והמדרשות, יעמוד מול בני הנוער שלנו ויודה שזו הייתה טעות וקלות דעת להמליך על עצמנו אדם בעל תפיסת עולם רפורמית ואישה חילונית, שזו הייתה טעות ללכת אחר מי ששאיפותיהם רחוקות מרחק שנות אור משאיפותינו, אולי מסע בחירות שכזה ישקם ולוּ במשהו את עמוד השדרה הרוחני של הציבור שלנו כולו, עמוד שדרה שחווה תאונה קשה, מזעזעת ומתמשכת.
לו יהי כדברך בצלאל. לו יהי ויהי רצון שתצא ותוציא את כולנו לדרך ישנה חדשה, שמסע הבחירות הקרוב יהיה עבורך ועבורנו מסע של התעוררות ותשובה. שתרים דגלים נשכחים ותזכיר לנוער ולנו מה ייעודנו ותפקידנו בעולם, ייעוד ותפקיד שלא החרדים, עם כל הערכתנו אליהם, יכולים למלא, ייעוד ותפקיד שלא החילונים, בהיותם משועבדים לתפיסה המערבית של יחסי דת ומדינה, יכולים להבין.
"יש לנו דרך", אמרת. קדימה, אחריך.
