הרמב"ם נפטר בתאריך כ' בטבת בשנת 1,204. לכבוד התאריך הזה, פתחתי את ספרי הנהגת הבריאות ואת משנה תורה של הרמב"ם, כדי לבדוק האם דבריו של הרמב"ם שהיה רופאו האישי של מלך מצרים (לא פחות!!!), עדיין רלוונטיים לימינו.
אחריות על הבריאות
"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע והוא חולה. צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין המחלימין"
מה שאומר שאחד, האחריות על הבריאות היא שלנו. ושלנו בלבד. שניים, עזבו אתכם מתירוצים כמו: 'זה הגיל', 'אני כבר לא צעיר', 'בסוף כולם מתים מאיזו שהיא מחלה'. אז זהו שלא, כי מדרכי ה' הוא שאדם ימות מזקנה, אך כשהוא בריא. שלוש, אין דבר כזה: 'כאבי הראש הרגילים', או 'גלי החום כמו של כולן'. כי אדם שמרגיל את עצמו בדברים מבריאים, הגוף שלו נשאר בריא ושלם.
לא לחכות
"ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד"
הרמב"ם התייחס לכל אורכו של צינור העיכול. ולצינור הזה ישנם שני פתחים. אחת הדרכים "המעולות" ליצירת בעיות בתנועתיות של מערכת העיכול, היא הדחיינות. הדבר נכון לגבי כל הנקבים. לכן, אם אדם מרגיש צורך להקיא או שהוא סובל מיציאות מרובות, מומלץ שיפנה את הרעלים האלה דרך הנקבים ולא ידכא את הפינוי. גם לא בעזרת תרופות.
4+רפיון במעיים
"לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו… וזה כלל גדול ברפואה שכל זמן שהרעי נמנע או יצא בקושי חלאים רעים באים"
עכשיו, בואו נדמיין ששכחנו קציצת בשר על השולחן במטבח, ומזג האוויר ששורר באזור הוא 37 מעלות, ושלחרדתנו מצאנו את הקציצה רק אחרי יממה. כעת בואו נעצור את ה"דמיון המודרך", כי הריח נורא והרעלנים שולטים. מה שטרגי כאן, שזה בדיוק מה שקורה למזון שנשכח בגוף שלנו. סביב מערכת העיכול ישנם כלי דם, שבתורם מעבירים את הרעלנים האלה ממערכת העיכול הישר אל כל תאי הגוף.
ריצה של בוקר
"לא יאכל אדם עד שיהלך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחום, או יעשה מלאכה, או יתייגע ביגע אחר… ואם רחץ בחמין אחר שיגע הרי זה טוב, ואחר כך שוהה מעט ואוכל"
התעוררנו? כעת רגע לפני שאנחנו מרתיחים מים עבור כוס הקפה הראשונה של היום, כדאי לזכור שהרמב"ם ממליץ לנו להצטרף לאחת מקבוצות הריצה.
מי שרץ בבוקר יודע לספר על האנרגיות העצומות שמלוות אותו לאורך היום כולו. זה קורה בזכות הדם שזורם אל השרירים. בנוסף, כשמערכת העיכול חמה, העיכול והספיגה של חומרי המזון במיטבם. הרמב"ם ממליץ גם על מקלחת חמה שבתורה תזרים דם למערכות העיכול, ותשפר אותו עוד יותר.
4+תזמון המאכלים
"כשירצה אדם לאכול בשר עוף ובשר בהמה כאחד, אוכל בתחילה בשר העוף. וכן ביצים ובשר עוף אוכל בתחילה ביצים. בשר בהמה דקה ובשר בהמה גסה, אוכל בתחילה בשר הדקה. לעולם יקדים אדם דבר הקל ומאחר הכבד"
ישנה חשיבות רבה לתזמון נכון של מזונות שונים. עכשיו נניח שפתחנו את הארוחה עם כבד קצוץ שמתעכל הכי לאט, וקינחנו את הארוחה בלפתן פירות שמתעכל הכי מהר, מה יעלה בגורלו של לפתן הפירות בשעות הארוכות שבהן הוא ימתין לתורו? התשובה: תסיסה, התרבות של חיידקים וריקבון.
המלצה לארוחה
"והתאנים והענבים והשקדים טובים לעולם בין רטובים בין יבשים, ואוכל אדם מהן כל צרכו".
הנה, יש לנו ארוחת ביניים שכוללת את שלושת אבות המזון: פחמימות מהתאנים ומהענבים וחלבון ושומן מהשקדים. הארוחה הזאת תורמת לנו גם סיבים תזונתיים, פיטוכימיקלים (נוגדי חמצון) מהפיגמנטים של הפירות, ויטמינים ומינרלים. רק חבל שבשונה מתקופת הרמב"ם התאנים שלנו עלולות להכיל מזיקים מהחי והצימוקים והדבלים מכילים מזיקים מתעשיית המזון.
4+כך שומרים על הקיבה
"וזה, כי השובע, והיא האכילה עד שתסור תאוות המאכל, יחייב מילוא האיסטומכא ומשיכתה"
הכי חשוב זה לא להגדיל את שריר האיסטומכא (Stomach) – קיבה. גם אצל אדם שלא עבר ניתוח קיצור קיבה. ככל שאוכלים יותר כך שריר הקיבה נמשך וגדל יותר, וכך צריך למלא את החלל החדש והגדול יותר.
לכן, כדאי להקטין את נפח הקיבה בהדרגה, ולא לאכול לשובע. איך יודעים שעברנו את הגבול? הרמב"ם משיב על כך: כשהאוכל כבר לא טעים. כלומר, כשאוכלים מכל מיני סיבות שלא קשורות לחלל האיסטומכא ולרעב. כמו למשל, אכילה מתוך שעמום או מתוך עייפות.
פחות זה יותר
"אכילת מעט מן המאכלים הרעים יותר, מעט נזקו, מאכילת הרב מן המאכלים הטובים והבריאים. כי האדם כאשר יאכל מן המאכלים הרעים ולא ישבע מהם, הנה יתבשלו בישול טוב ויזונו האברים מהם בכל מה שיועיל, ויתחזק הכוח הדוחה וידחה מותריהם הרעים"
כאן המקום להבהיר שכשהרמב"ם מדבר על מאכלים רעים הוא מתכוון לבשר מיושן, דגים מלוחים וגבינות מלוחות. סביר להניח שאילו הוא היה מבקר באחד ממפעלי המזון המתועש, הוא היה מדלג על הסעיף הזה.
עם זאת, גם מזון בריא, צריך לעכל. וכשהמערכת עמוסה, גם אם זה בכל טוב, קשה לה לעכל ולספוג. זאת ועוד, לגוף האדם ישנה יכולת משל עצמו לניקוי רעלים. אברי הגוף שאחראים לכך עושים עבודה מצוינת, בעיקר כשהאדם חי במאה ה- 13 ולא במאה שלנו שבה האדם מעמיס על גופו כמות רעלים אין סופית.
4+לבחור בתבשיל אחד
"הזהירו הרופאים מלאכול תבשילים שונים ושיסתפק בכל אכילה בתבשיל אחד"
המחקרים האחרונים בתחום התזונה מלמדים שככל שיש לנו מגוון מאכלים גדול יותר, כך נאכל יותר. אז הנה, הרמב"ם אמר את זה קודם.
עכשיו, בואו נדמיין שהגענו לבופה בארוחת בוקר בבית מלון. וכל טוב הארץ מונח לפנינו. מה נעשה? נאכל עד שתסור מאיתנו תאוות המאכל, או שנבחר רק את מה שבריא ורק את מה שאנחנו באמת אוהבים? הרמב"ם ממליץ לנו לבחור רק בתבשיל אחד. קשה!
קחו השראה מהחיות
"לו הנהיג האדם עצמו כמו שינהיג בהמתו אשר ירכב עליה, היה ניצל מחלאים רעים רבים"
מותר האדם מן הבהמה? מסתבר שלא. או לפחות, לא תמיד. בביקור בגן חיות נראה שלטים שאוסרים להאכיל את החיות בחטיפים ובממתקים שמאכילים בהם בני אדם. רק שהמאכלים שהורגים את בעלי החיים באופן מידי, עלולים (לא עלינו) לקצר את החיים ולפגוע באיכות החיים ובבריאות שלנו. זאת ועוד, בעלי החיים הביתיים שניזונים מאותו מזון שבעליהם אוכלים, מפתחים מחלות כמו של בני אדם. חבל.
4+הנטורופתית שרה בר אשר, מרצה בנושא: "הנהגות הבריאות של הרמב"ם". sarabarasher.co.il, 0545493632
