ההצהרה של רוה"מ החליפי בני גנץ, שהתקיימה ביום ג' האחרון בערב לעיניי כלי התקשורת הייתה עצובה, ומעוררת אמפתיה, אולי מרוב הניתוק, אולי בגלל בחירת המילים, שבהן השתמש במהלך נאומו, שהיו כל כך חסרות בסיס כשאמר: "סיום דרכו הפוליטית של נתניהו הוא ההישג של כחול לבן". מההצהרה של גנץ אחרי כל מה שקרה לכחול לבן בשבועיים האחרונים היינו יכולים לצפות להודעת פרישה מכובדת, אך במקום זה גנץ בחר להמשיך להישאר בפוליטיקה ולא לנטוש את הספינה שכבר שוקעת.
וצריך להודות בכך ולהסביר את האחריות של גנץ למצב הנוכחי, ממשלת ישראל ה- 35 נועדה לכישלון עוד מהקמתה ולא רק מהסיבות הגלויות לנו לעין, כמו דחיית התקציב הדו שנתי, שהייתה כחלק מן ההסכם הקואליציוני, סעיף הרוטציה או הליך המינויים השונים של פרקליט המדינה ושאר התפקידים הבכירים, אלא בגלל שכבר מכניסת כחול לבן לתוך הממשלה היה אפשר להבין, שזה יכול רק לרדת ולא לעלות לשום מקום.
2+נכון בני גנץ הצליח בצורה מסוימת להשיג מספר תיקים עצום, שגם זה עלה לחשבון משלם המיסים ביוקר. הדבר גם גרם לכך שנתניהו הגיע לקצה והיה צריך למנות שרים במשרדים מומצאים, אבל אנחנו לא יכולים לשכוח לרגע כמה גנץ הקריב במהלך הזה מבחינה פוליטית, מהלך שלמעשה היה רק ההתחלה של ההתפוררות שהגיעה בהמשך.
גם ממנהיג טרי כמו גנץ היו ציפיות רבות, הרי מנהיג אמיתי, זה אחד שיודע לנצל את הסיטואציה ולמקסם את הכלים שיש ברשותו בצורה הטובה ביותר, לא מספיק לרצות לכהן כראש ממשלה ולהוסיף זאת כסעיף בהסכם, כי חוזים והסכמים מן הסוג הזה אפשר לשנות עם "טריקים ושטיקים", ולכן גם הם לא נעמדים במבחן.
עבור גנץ הדרכים להחליף את נתניהו היו לא רק רצופות מכשולים, אלא שלוש מערכות בחירות וגם זה לא הצליח לו, לא מספיק תיזמון נכון או פירוק מפלגה לשניים, או הסכם רוטציה כתוב בקפידה לפרטי פרטים, היה חסר לו נוכחות בשטח שהתבטאה במעשיות וכוח שראוי שיהיה למנהיג שרוצה ומוכן להוביל את המדינה.
בני גנץ לא השכיל ולא הצליח לאחד את מי שנשאר איתו במפלגה אחרי הפרידה מ-"יש עתיד תל"ם". היום אנחנו רואים את ההתפוררות הזאת באופן מובהק בפיזורם לכל עבר של חבריו למפלגה. זהו עוד חיסרון של מפלגה כל כך רעננה וצעירה שנכנסת מיד לתוך הקלחת הפוליטית. הדבר התבטא בכך שהוא צירף אליו אנשים בלי הרבה ניסיון פוליטי, שאין להם בסיס משותף יחד של עבודה ועשייה ציבורית מספקת.
עזיבתם של חברי הכנסת אסף זמיר שכיהן כשר התיירות למשך דקה וחצי ומיקי חיימוביץ' שכיהנה כיו"ר ועדת הפנים הייתה הטריגר שהניע את שאר חברי המפלגה לקום ולפרוש בזה אחר זה. הנטישה ההמונית הזו היא עוד עדות לכך שחוץ מאמונה שניתן להחליף את נתניהו באמצעות חבירה לגנץ לא היה כאן כל בסיס אידאולוגי יציב ודרך שהולכים. את המכה מתחת לחגורה בני גנץ חטף דווקא משר המשפטים אבי ניסנקורן שחבר אל מפלגת "הישראלים" של רון חולדאי, שבמידה רבה אחריות רבה הייתה לו בהחלטה שהביאה אותנו לבחירות רביעיות.
2+החוזקה של מנהיג מפלגה נמדדת לא רק ברגעים הטובים והזוהרים שלו, אלא דווקא ברגעי קושי ומשבר. ממפלגה שהתיימרה להציג אלטרנטיבה שלטונית ראויה, היינו יכולים לצפות לקצת קור רוח ונחישות וכנראה שהזמן הקצר והרצון למצוא את הבית הפוליטי הבא גבר על הרצון להישאר בתוך הבוץ שיצר גנץ בדרך בה הנהיג וקיבל ההחלטות גרועות.
מה שאנו יכולים ללמוד מהסיטואציה הזו, לקחת מהבלון המנופח שנקרא כחול לבן בראשות בני גנץ, זה שהזירה הפוליטית לא זקוקה למושיעים ורמטכ"לים, מי שהבין זאת כעת היה הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט שבחר לא להיכנס בשלב הזה. הזירה הפוליטית זקוקה לאנשים שיודעים מה הם רוצים, לאנשים שיעבדו חזק יותר מהיריבים הפוליטיים שלהם, אש בעיניים, אנשים שיחיו את השטח, שייזמו דברים ולא רק ידברו אלא יבצעו. זה כבר לא מספיק להגיד "רק לא ביבי", לא מספיק לעשות חיבורים נחמדים שיביאו כמות מנדטים מכובדת ואחר כך לפורר את הכל ולהזיז הצידה.
2+השמאל בישראל צריך מנהיג שלא יתבייש להגיד את המילה "שמאל", אחד שידע להבהיר את עמדותיו באופן חד וברור מבלי להתנצל או להתבסס על אנשי ימין מרכז, ניקח לדוגמא מפלגה כמו מרצ אותה מוביל היום חה"כ ניצן הורביץ יש לה אג'נדה ברורה ויציבה בכל נושא שחשוב לציבור הישראלי הן בהיבט המדיני, הכלכלי והחברתי ואפילו בשלישי בערב זכינו לקבל דוגמא טובה לכך מראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שאמר באופן חד וברור שהוא מתמודד בבחירות הללו ומעוניין שישראל תהיה מדינה חילונית, דמוקרטית וציונית. עמדותיו של חולדאי הן שמאל בלי להתייפייף ולהתחנף הן במערכת המשפט והן מבחינה מדינית ביטחונית, בכך הוא גלוי לציבור באופן ראוי והולם.
מנהיג אמיתי ידע להוביל את כולם אחריו ויהפוך את כל חבריו למפלגה וסביבתו הקרובה לדבק שמחבר בין כולם. מידות טובות זה חשוב, אבל זה לא מספיק בשביל להיות בפוליטיקה, כי להיות פוליטיקאי זה מקצוע לכל דבר ועניין. באופן די מפתיע גנץ בחר להמשיך גם במערכת הבחירות הנוכחית, על אף שמצבו לא מזהיר בלשון המעטה, דווקא מאדם שאמר: "ישראל לפני הכל" הייתי מצפה שיידע מתי לפרוש, כי חוסן לישראל לא תחזיק מעמד עוד זמן רב ובלי חיבורים הוא עוד עלול למצוא את עצמו בחוץ.
