המצב של תעסוקת נשים הוא מגוון בעת הקורונה- יש נשים שבן הזוג שלהן בחל"ת ולכן הסגרים והבידודים לא הפריעו להן להמשיך לעבוד כרגיל. כל זה הוא תוצאה של מאות אלפי מובטלי החל"ת, חלקם גברים, שעוד לא מצאו עבודה. מצד שני, נשים שהוצאו לחל"ת ואמורות לחפש עבודה, מאותגרות יותר מהרגיל, בשל המצב שלא מאפשר להן פניות לקריירה.
אסתי פרידמן, מורה: "אני ארזתי את כל תכנוני הלימודים הקידום והתעסוקה באריזה אטומה ודחפתי עמוק בבוידם. לא מסוגלת כרגע לעשות עוד משהו חוץ מטיפול בילדים בין בידוד לבידוד, בין סגר לסגר, יש או אין צהרון ואין אופציה של אחר צהרים אצל סבא סבתא ללימודי ערב- אני פשוט לא יכולה להתקדם בתוך כל זה. אחפש עבודה אחרי שכל הסיוט הזה ייגמר- עכשיו מתחילים לראות את האופק בזכות החיסונים".
גם מבחינת זוגיות, הקורונה יוצרת מצב עדין בבית בו בני הזוג צריכים להחליט- או שהמצב כבר הוחלט עבורם- העבודה של מי פחות חשובה, שיישאר בבית עם הילדים. אם בימים רגילים הכסף הוא הפקטור ומי שמרויח פחות הוא זה שמפסיד יום עבודה, בקורונה הכל משתנה; עובד חיוני כמו אחות שמרויחה מעט, ממשיכה ללכת לעבודה, ואילו בעלה ההייטקיסט יישאר בבית עם הילדים לנסות לעבוד מרחוק על המחשב הביתי בתורנות עם הזום של הילדים.
מי נשאר בבית
"כל השנים הייתי אומרת בראיון עבודה "בעלי מורה", וזה פתר את כל הבעיות של הבוסים עם זה שאני אישה ודתיה", מספרת תמר ציונוב, מנהלת שיווק. "כי ברור שהוא היה עם הילדים בחופשות ובימי מחלה. אבל כיום המורים הם בשורה הראשונה של העבודות החיוניות, ואין מצב בעולם שיאשרו לו להפסיד יום עבודה, פרונטלי או בזום. לא משנה כמה אני הרווחתי יותר ממנו, כעת אני זו שצריכה להיות עם הילדים".
תמר ציונוב מנהלת את פורום נשים בתעשייה, קהילה של מנהלות המבצעת הכשרות וקורסים שיקדמו את הנשים, קורס דיירקטוריות, נטוורקינג וסיוע למציאת עבודה. בקהילת הפייסבוק של הפורום נשים משתפות בלבטים מקצועיים, וגם לבטים של אימהות וקריירה.
לכאורה זה סותר לגמרי – אני שואלת אותה, כי במקום של נטוורקינג את רוצה להצליח בעבודה, את אמורה להסתיר את הלבטים של האימהות שמפריעים לבוס?
זה באמת מאוד עדין- היא עונה, ולכן הרבה פוסטים הם אנונימיים. באופן כללי לשתף בבעיות זה איפיון נשי, גברים פחות משתפים בקשיים. אבל, הרבה נשים הן גם שיפוטיות ולא מגלות הבנה לקושי של זו שמתלבטת. למשל, בקבוצת הוואטצאפ של הורי כיתה של בתי, התלוננה אחת האמהות על מורה שמטפלת בילדיה תוך כדי זום וזה מפריע לריכוז. ממש נתתי לה שטיפה על כך, אם אנחנו האמהות לא נגלה הבנה אז מי כן יגלה הבנה? בעלי הרי טיפל בתינוקת שלנו תוך כדי זומים כמורה, כי אני עבדתי בבנק כעובדת חיונית, כולנו חייבים לגלות הבנה לכך שהעובד שלנו או נותן השירות נמצא עם הילדים.
רוצות לעבוד מהבית כשהילדים בסגר
בסגר הראשון נשים מנהלות העזו לכתוב בפנים גלויות "איך אני אומרת לבוס שאני רוצה להיות בבית עם הילדים?" אבל בגלל שהן הבינו שזה עלול להזיק לקריירה, עברו לפוסטים אנונימיים שכותבים באמצעותי כמנהלת הקבוצה. אבל כן, חד משמעית כשהילדים בבית אנחנו רוצות להיות שם עבורם ולא להפקיר אותם משועממים בין ארבע קירות.
גם הנושא של חיפוש עבודה בתקופה כזו, כשאת מצד אחד רוצה לומר אני כולי בעבודה, אבל מצד שני יודעת שבכל רגע עלול לחזור מהמסגרת עוד ילד לבידוד, מדובר מאוד אצלנו בקבוצה. עם כל הסכנות להידבקות, אני אעדיף ראיון פרונטלי להתלבש וללכת ולא ראיון בזום. זו ההמלצה שלי גם לנשים בקבוצה. כי כשאת מתלבשת ויוצאת את מרגישה ומשדרת משהו אחר מאיך שאת בנעלי בית מול הזום עם ילדים שמפריעים; אבל לעבוד בתקופה הזו, עדיף מהבית, בגלל הסגרים והילדים שנשארים אתנו.
אני עבדתי בבנק בתחילת הקורונה וממש נלחמתי על כך שאהיה בבית עם הילדים, בנקים זה מורכב בגלל בעיות אבטחת המידע בעבודה ממחשב בבית. אבל הצלחתי לעבור את כל הביורוקרטיה ואני לא מתחרטת על כך שהייתי שם למען הילדים, עם כל הסגר הנוראי הזה והזומים המאתגרים.
"אני רוצה לומר גם לבוסים, אין מה להשוות בכלל עבודה מהבית לעבודה בחוץ, אני הרבה יותר אפקטיבית בלי לבזבז שעה וחצי על פקקים ויכולה להמשיך גם בערב אחרי שהילדים נרדמים. מבחינתי גם כמנהלת עדיף לי שהעובדים עובדים מהבית, שלא מבזבזים זמן על פקקים, על פוליטיקה פנים ארגונית. כשאני עובדת מהבית בלי תככים בעבודה, אני מקבלת את הבנות שלי בחיוך. זה מועיל גם לאימהות שלי".
