בתקופה בה נראה כי הפגנות מול מעונותיהם של פוליטיקאים מסוקרות בהתלהבות על ידי התקשורת, קשה לדמיין תקופה בה אלפים – מכל רחבי הקשת הפוליטית – יצאו לרחובות וכמעט לא זכו ליחס מהתקשורת. עדי גינזבורג זוכר תקופה כזו.
גינזבורג הקדיש ב-17 השנים האחרונות את מרצו להעלאת את המודעות לסיפור של יונתן פולארד. גינזבורג פעל בזירה תקשורתית בעולם נטול רשתות חברתיות. כך למשל, כשלימור לבנת הייתה שרת החינוך, הוועד לשחרור פולארד יצא בקמפיין שדרש להקדיש שעת מחנך לפולארד. "הדרישה לא נענתה, ואני מניח שחוק ההתיישנות כבר חל על הסיפור אז אספר" צוחק גינזבורג וממשיך: "יצאנו חבורה של פעילים לרחבי תל-אביב ונעלנו עם שלשאלות ברזל את בתי הספר בכמה מוקדים תוך פיזור כרזות 'לא חוזרים ללמוד בלי פולארד'. בסופו של דבר, עקב הלחץ שהסיפור הזה עורר, נקבעה שעת מחנך שתפקידה להעלות מודעות לסיפורו של פולארד" אומר גינזבורג בסיפוק.
אביב התורה
עדי גינזבורג, 34, נשוי ואב לשישה, נולד בתל אביב ומתגורר בה עד היום. גינזבורג לומד בישיבת 'עטרת נחמיה' ומשמש כרכז ומנהל גיוס משאבים בגרעין 'אביב התורה' בראשותו של הרב מיכה הלוי. הרב הלוי ייסד את גרעין "אביב התורה" לפני 30 שנה. עם השנים הקים הרב הלוי הרבה מפעלים יחד עם מושיק שמעון, מנכ"ל הישיבה ויד ימינו. היום הגרעין מפעיל ישיבה גבוהה, מדרשה לנשים, כולל לבעלי בתים, תלמוד תורה לילדים, מעונות לגיל הרך, צהרונים ופעילות ענפה עם הקהילה האתיופית באזור. "הגישה של הרב מיכה בתחום הגרעינים היא שתפקידינו בראש ובראשונה לבוא ולחיות במקום" מסביר גינזבורג, "לא באים לפה כשליחים, אלא באים כדי לחיות חיי תורה כמו כל מקום אחר בו עם ישראל צריך לחיות חיי תורה. באופן טבעי מכל הבחינות, בוודאי מבחינה רוחנית".
4+עד לפני כמה שבועות היה עסוק גינזבורג בניהול פרוייקט גיוס המונים לגרעין עקב משבר מגפת הקורונה. כזכור, לפני כמה שבועות המגבלות על יונתן פולארד הוסרו. "עד לרגע האחרון לא ידענו אם זה באמת יקרה. אם באמת יוותרו לו. ופתאום זה קרה" אומר בהתרגשות גינזבורג. "כשקיבלנו את ההודעה שהתנאים הוסרו ויונתן יכול לעלות לארץ – נכנסו לתקופה של הכנה לקליטה". כך, לא היה לגינזבורג פניות לעסוק בגיוס ההמונים שרק החל. "הרב מיכה ומושיק אמרו לי 'עזוב את הגיוס, פדיון שבויים קודם'. אז עזבתי את גיוס ההמונים. הם שחררו אותי מזה לגמרי ולקחו את המושכות כך שיכולתי להתמקד בקליטתם של יונתן ואסתר. הגרעין היה חלק מרכזי מהתמיכה שקיבלתי" מסכם גינזבורג, "גם הליווי האישי שקיבלתי מהרב מיכה היה מאוד משמעותי".
הכול התחיל מהפגנה אחת
ההיכרות של גינזבורג עם פולארד התחילה לפני 17 שנה: "כתלמיד ישיבה תיכונית לא הכרתי את יונתן פולארד. זה לא היה חריג. רק באותה תקופה התחילו ההפגנות להעלאת המודעות לעניינו של פולארד. הגעתי לאחת מההפגנות, למדתי על הנושא, והבנתי שיש פה סיפור על אדם שפעל למען עם ישראל ולמעשה נשכח לחלוטין. צריך להבין, נעשה פה עוול לאדם" אומר גינזבורג בכאב, "במהלך השנים התבררו פרטים ו'עובדות' שהיו חסרי בסיס. למשל הייתה טענה שמידע שמסר פולארד לישראל זלג ממדינת ישראל לרוסים וכתוצאה מכך זה גרם למותם של סוכנים אמריקאים רבים. הטענה הזו הייתה נפוצה והופיעה במאמרים של המודיעין האמריקאי. מה מתברר? לאחר כמה שנים נחשף שבכירים ב-CIA וב-FBI מסרו מידע לבריה"מ והם אלה אשר גרמו למותם של הסוכנים האמריקאים. לא פולארד. מישהו מכיר את הסיפור הזה? מישהו שמע על זה בכלל? יש לנו את היכולת והמחויבות לפעול כשיש לפנינו עוול, לא צריך לפחד מאתגרים גדולים".
4+הסברה, דיפלומטיה ושחרור
גינזבורג מחלק את המאבק לשחרורו של פולארד לשלוש תקופות: התקופה הראשונה, הייתה רוויה בהפגנות ובהסברה. תקופה זו הובילה לכך שאין אחד במדינה שלא הכיר את השם יונתן פולארד. גינזבורג מספר על הפגנה כזו: "ב-2004 עשינו הפגנה שבמהלכה פיזרנו תמונות של פולארד על הריצפה וטאטאנו אותן מתחת לשטיח שפרשנו ברחוב. האמירה הייתה ברורה 'די לטאטא את פולארד מתחת לשטיח'".
4+התקופה השנייה עסקה בדיפלומטיה. בלי טלפון נייד שוחח גינזבורג עם ח"כים ואנשי תקשורת מהטלפון הציבורי של הישיבה. "לפני 10 שנים הלכתי להשתתף בפאנל ברדיו 'קול חי'. אחד מהמשתתפים בפאנל היה דני איילון, שגריר ישראל בוושינגטון באותה תקופה. היה לי חשוב לדבר איתו ובאולפן לא היה זמן. שמעתי שהוא אמר שאחרי הפאנל יש לו עוד ריאיון בנווה אילן. מיד שאלתי בקול אם מישהו נוסע לנווה אילן, 'אני צריך לבקר משפחה' תירצתי. הוא הסכים לקחת אותי, וכל הדרך דיברתי איתו על פולארד. כשהתקרבנו לנווה אילן מלמלתי לו שהביקור המשפחתי עשוי להיות מהיר וקצר, אז אם אפשר, שייקח אותי בחזרה לתל אביב כשהוא מסיים את הריאיון" נזכר גינזבורג וצוחק. וכך, ח"כים ובכירים אמריקאים הסכימו לבטא את תמיכתם לשחרורו של פולארד בגלוי, ולהודות בכך שקיבל עונש חסר פרופורציות.
4+התקופה השלישית עסקה בשחרור עצמו. התקופה החלה ב-2012 כאשר שמעון פרס ז"ל נסע לפגישה עם נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה לקבלת מדליית החירות. "חשבנו שזה אירוני שפרס מקבל את מדלית החירות כשפולארד יושב בכלא" אומר גינזבורג, "בעזרת המתנדבים הגענו להרבה אנשי ציבור בבקשה לתמוך בשחרורו של פולארד. הגענו לשלמה ארצי, גילה אלמגור, עמוס עוז ועוד רבים. הדבר עשה הד תקשורתי. ובאמת כשפרס נסע – הנושא היחיד שהעסיק את התקשורת היה פולארד. ואכן, זה הנושא הראשון שעלה בין אובמה לפרס".
"מושיב יחידים בייתה, מוציא אסירים בכושרות"
ברמה האישית זכה גינזבורג להכיר את אישתו דרך המפעל לשחרורו של פולארד: "אנחנו חלק מקבוצה לא קטנה של משודכים שהכירו דרך מסגרת הפעילות של המאבק" מחייך גינזבורג. לכן, היה זה אך טבעי ששנה לאחר שהתחתנו גינזבורג ואשתו ביקרו יחד את פולארד בכלא. "אתה נפגש עם אדם שאחרי 20 שנה בכלא כל מה שמעניין אותו זה עם ישראל: הוא שאל אותי על החיילים, על המדינה, על המצב הביטחוני. היה מפגש מדהים". "הוא גם בעל חוש הומור" מחייך גינזבורג, "הוא שאל במה אבא שלי עוסק, עניתי 'Tourism' (תיירות, באנגלית), הוא התבדח וענה לי 'Ah, terrorism, very nice' (אה, טרוריזם, יפה מאוד)".
4+מבט קדימה
עכשיו כשפולארד נחת בארץ מסתכל גינזבורג על כל המפעל האדיר שהוביל בסופו של דבר להעלאת המודעות ולשחרורו של יונתן פולארד. "המאבק הזה ריכז לתוכו כל כך הרבה ערבות הדדית, מחויבות כלפי יהודי אחר ובאופן כללי רוח מאוד אידיאליסטית" אומר גינזבורג, "במהלך הפעילות היה לנו שיתוף פעולה עם נוער מר"צ ועם נוער ממפלגות ימין לשחרורו של פולארד. יש פה יכולת להתאחד ופוטנציאל לערבות הדדית משמעותית" אומר גינזבורג, ומסכם: "הייתי שמח למצוא את הדרך לקחת את הכוחות האלו ולהמשיך איתם הלאה".
