שיר גדלה במושב רמב"ם וכבר בגיל 12 היא החליטה להשקיע בלימודים ובמדעים ונכנסה לפרויקט מופת שמעודד מצוינות לימודית, וכאשר עברה למעלה אדומים, שיר נכנסה לכיתת המצטיינים בבית הספר. אביה מספר עליה, שההצלחה הלימודית לא באה לה בקלות ובאופן טבעי, אלא הייתה תוצאה של עבודה קשה ודביקות יוצאת מן הכלל במטרה. שיר המשיכה לבגרות של חמש יחידות במתמטיקה ובפיזיקה והחליטה להמשיך לעתודה אקדמית בהנדסת חומרים מתקדמים. שיר התקבלה לטכניון ולאוניברסיטת בן גוריון אבל בחרה ללמוד במכללת עזריאלי בירושלים. במהלך התואר, אחד מהפרופסורים שערך מחקר על בעיה הקשורה בתאים סולאריים בגרמניה, חיפש סטודנט עוזר מחקר. המחקר שנערך ביחד עם שיר, פורסם בסופו של דבר במגזין מדעי מהטובים בעולם עם שמה של שיר, לא כעוזרת מחקר אלא כחוקרת מן המניין, הישג שאליו מגיעים סטודנטים מעטים אם בכלל. שיר סיימה את ארבע שנות הלימודים בהצטיינות יתרה, היחידה במחזור שלה. שנתיים לאחר הפיגוע, המשפחה גילתה שלא כל שנה יש סטודנט שמסיים עם הצטיינות יתרה, אלא שבעשרים השנים האחרונות היו שלושה סטודנטים בלבד שקיבלו את ההצטיינות. להורים היא לא סיפרה על ההישג באותו זמן מתוך כוונה להפתיע אותם, דבר שלא הספיקה לעשות.
6+לאחר שסיימה את לימודיה, שיר התגייסה לצבא ליחידה 81, היחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין. יחידה שתפקידה לפתח טכנולוגיות מתקדמות ברמה הכי גבוהה בצבא. המפקד של שיר סיפר בלוויה על הדרך בה התקבלה ליחידה המובחרת, בצורה מאוד יוצאת דופן שרק מראה על נחישותה ואישיותה המיוחדת. שיר ביקשה להתקבל ליחידה לאחר שנסגרו המיונים שאותם פיספסה מסיבות טכניות. המפקד סיפר שיום אחד שיר התקשרה אליו, הציגה את עצמה וביקשה להתמיין ליחידה, המפקד דחה אותה וניתק. הוא מספר שלאחר מכן שיר לא הפסיקה להתקשר אליו, לשלוח הודעות ולהפגין מצד אחד נועם ומהצד השני נחישות בלתי מתפשרת. בסופו של דבר המפקד ביקש ממנה לשלוח את הנתונים אליו, וכך היא התקבלה.
6+שיר יצאה לקורס קצינים בחורף מעט לפני הפיגוע שלקח את חייה. אביה מספר שכמה ימים לפני הפיגוע התקשרה אליו שיר וביקשה שיקנה לה בריסטולים צבעוניים, מהם עשתה פתקים שעליהם נכתב "מהי הציונות שלי". אחרי הלוייה באו חברי הצוות שלה ושמו אותם על תלולית העפר, וכששאלו אותם ההורים במה מדובר, הם ענו שהיא חילקה אותם באוטובוס בדרך מבנייני האומה לארמון הנציב, ואמרה להם לכתוב על הבריסטולים "מה הציונות שלהם" בשביל פעילות שתתקיים בהמשך אבל הם לא הספיקו לעשות את זה. כיום, רבים בקורס קצינים ובקבוצות נוספות ששמעו על כך, נוהגים לשים על הקבר פתקים המזכירים את הבריסטולים של שיר ועליהם כותב כל אחד בכמה משפטים "מה הציונות שלו".
6+המדריך שהיה איתה בצוות ביום הפיגוע (עשרה בטבת), מספר ששיר לקחה אותו לשיחה בצד, מעין תיאום ציפיות כאשר הם נמצאים אל מול הר המוריה. הוא סיפר שבדרך כלל כאשר היא באה אליו לשיחה כזאת היא מתמקדת בלוח הזמנים או במקומות שאליהם הולכים. אבל שיר ביקשה דבר אחר, היא ביקשה ממנו שידבר איתם על שרשרת הדורות של עם ישראל ועל החיבור למקום הזה, לירושלים מאז ועד היום. השיחה הזאת שינתה את איך שהוא בוחר להדריך קבוצות.
6+שיר לא הייתה רק מצטיינת בעצמה אלא עודדה ילדים נוספים למצוינות. היא העבירה שיעורים פרטיים לילדים במקצועות מדעיים ומתמטיקה. אביה מספר שהבית היה כמו בסרט נע, ילד יוצא ילד נכנס, והתשלום אותו גבתה על השיעורים היה נמוך בהרבה ממה שיכלה לדרוש, אבל היא האמינה בחשיבותם של השיעורים אותם העבירה. היא עבדה כמורה וכמתרגלת בבתי הספר במעלה אדומים ועודדה את תלמידיה למצוינות והשקעה, ואף עזרה בהתנדבות לתלמידים מעוטי יכולת. אבל הנתינה של שיר לא הצטמצמה רק לשם. שיר הייתה מתנדבת עם ניצולת שואה מהאזור בו גרה, היא הייתה מבשלת לה, מקשיבה לה ומבקרת אותה לעיתים תכופות. לאחר מותה, שיר קיבלה תעודת הוקרה על פעילותה מהקרן לרווחת ניצולי השואה בישראל. בנוסף לכך, ולמרות לוח הזמנים העמוס והשקעתה בלימודים, שיר הייתה יד ימינה של אמה מירב, המנהלת כבר כמה שנים את עמותת 'שכן טוב' המחלקת סלי מזון למשפחות נזקקות. העמותה שלאחר הירצחה נקראה על שמה 'עמותת שיר', פועלת היום גם למען ילדים עם קשיי למידה ודואגת להם לשיעורים פרטיים. אביה מספר שכיום העמותה תומכת גם בחיילים בודדים.
6+שיר הייתה ילדה שאהבה מאוד את הים, ובתור דתייה מבחירה היא תמיד רצתה לגור קרוב לים כדי שתוכל ללכת אליו בשבת. היה לה אוסף של צדפים והיא עשתה קורס צלילה עם חברה באילת. לפני הפיגוע שיר גם קנתה לעצמה גלשן כדי להתחיל ללמוד גלישה. שיר אהבה לעשות "על האש" עם המשפחה ותמיד חיכתה לסופגניות בחנוכה, במיוחד לאלה של רולדין. היא הייתה ילדה שמחה, חברותית וגם כזאת שהלכה עם המטרות שלה עד הסוף, הייתה נאמנה לארץ ולשורשיה ושימשה כהשראה לסביבה שלה מכל הבחינות.
6+