סבתא בישלה בחירות. נתנה לימין החילוני מפלגה (אפילו שלוש), נתנה לשמאל הליברלי מפלגה, נתנה לחרדים מפלגה, ולהבדיל נתנה גם לערבים מפלגה. ורק לדודי לא נשאר.
אל תסתכלו עלי במבט מופתע. כן, כן, פשוט לא נשאר.
כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים, רק אני מה לעשות מתקשה, מתקשה מאוד לתת את קולי לאדם בעל תפיסת עולם רפורמית ולאישה חילונית. מתקשה לתת את קולי ליהודי מוכשר וירא שמים החובר לשני אלה מבלי לשים לב כיצד הוא עצמו מוסיף כוח לחפצים בהפרדתה של המדינה מאמונתה, כיצד הוא עצמו נותן לגיטימציה ומגביר את כוחו של הסחף והנהִיה אחר החילוניות בחברה הדתית לאומית.
אולי הם צודקים. אולי אני כבר לא 'דתי-לאומי', אולי אני 'התחרדתי', 'נשרפתי' ולגמרי איבדתי את זה. אבל אולי יש עוד כמה כמוני, כאלה שהם 'כבר לא', כאלה שבסך הכול מתפללים על המדינה, ראשיה שריה ויועציה כל שבת, כאלה שהיא עבורם ראשית צמיחת גאולה. אולי יש עוד כמה שהוצאו על ידי ערוץ תקשורת 'מטעם' מחוץ למחנה הקדוש של הכיפה הסרוגה, כאלה שבסך הכול עסוקים בהקמת יישובים והפרחת השממה, כאלה שעבורם שירות בצבא הוא מצווה. אולי אני לא המוהיקן האחרון וכמוני נותרו עוד כמה המאמינים שהמדינה הזו היא המדינה עליה דיברו הנביאים, ותפקידנו לעשות כל שביכולתנו כדי שהיא תתאים לדבריהם.
מי היה מאמין שעל אף ההתעצמות האדירה של עולם התורה הדתי-לאומי והתפשטות משנתו הרוחנית של מרן הרב קוק זצ"ל, כשאנו נדרשים לשים פתק בקלפי אין לנו ולו אפשרות אחת הקרובה במשהו לרוחנו ושאיפתנו – תחיית האומה בארצה על פי תורתה.
לעת עתה מימין ומשמאל רק חול וחול ואנו חסרי ייצוג, חסרי מפלגה.
מה עם מפלגה לאנשים שאומרים עליהם שהם 'כנראה כבר לא דתיים לאומיים' ו'לא הולכים בדרכו של הרב קוק זצ"ל', אנשים שבסך הכול רוצים כמו פעם לתת את הנשמה למדינה, כלומר לא רק למסור את נפשם עבורה, אלא גם להפיח בה רוח, לקדש אותה, לתת לה נשמה; מה עם מפלגה שתעמוד בעוז מול הנדסת התודעה של ילדי ישראל בכיתות בתי הספר ובגנים ומבלי שיקולים מזויפים של פופולריות ומציאת חן תוותר על ההתייפייפות ותגן על הנורמליות והיהדות. מה עם מפלגה שתייצג את משנתו הרוחנית של הציבור הדתי לאומי, ותסייע לעם ישראל להתקדם מתחיית החול אל עבר תחיית הקודש;
היש כזאת בנמצא?
בתוך שלל הדיבורים על מועמדים שונים ומשונים, חלקם ממש משונים, להנהיג את המדינה, חסרים לנו קולות שידברו על משנתה של הציונות הדתית שכבר מספר שנים חסרה ייצוג פוליטי אותנטי ובוחרת כל פעם בפני מי להתבטל ותמורת מה להיעלם. היכן היא זקיפות הקומה? היכן האמונה בצדקת דרכנו והאומץ לפעול עבורה? יש בקרבנו חניכי ישיבות גבוהות והסדר, בוגרי מכינות קדם צבאיות ובוגרות מדרשה – במספרים גבוהים בהרבה מרף ארבעת המנדטים; ביישובים ובשכונות, בגרעינים התורניים ובקהילות, רבים רבים הולכים לאורה של אותה תורה ואותם בתי מדרש. מדוע שכל אלו לא יקבלו גם הם רשימה מתאימה להצביע עבורה?
