כמי שעוקב שנים רבות אחרי הנעשה במדינות ערב, אני לא יכול שלא להתרשם לחיוב מהשינוי המשמעותי המתרחש בימים אלה ברוב מדינות אלה. הכוונה היא ליחס בקרב מנהיגי ערב כלפי ישראל בפרט וכלפי היהודים בכלל. יחס שכולל גם את הצעירים באותן מדינות וברשתות החברתיות.
השאלה הנשאלת, למה דווקא עכשיו ומה הם הגורמים אשר הביאו לשינוי המיוחל הזה? נתחיל עם השינוי של מדינות המפרץ ביחסיהן עם הרשות הפלשתינית. אי אפשר להתעלם מההתנהגות המחפירה של אותה רשות כלפי מדינות המפרץ, הנוקטת יחס של צ'ק פתוח, השחיתות בקרב מנהיגי תנועת פתח, המלחמות האין סופיות בין פתח וחמאס, בין עזה לרמאללה והחבירה של חמאס לאיראן – כל אלה גרמו למיאוס הסוגיה הפלשתינית המזויפת בקרב מנהיגי מדינות המפרץ. ההתנגדות של הרש"פ לעיסקת המאה שלוותה בשריפות תמונותיהם של מלך סעודיה ויורשי העצר של סעודיה ושל איחוד האמירות, היו הקש ששבר את גב הגמל.
גם האמריקנים עשו תפנית דומה מממשל אובמה האוהד את הסוגיה הפלשתינית, אל ממשל טראמפ אשר סתר אותה. עוד לפני בחירתו כנשיא, הוא לקח צד עם ישראל ועם בחירתו לא האמין לגרסה של הרשות. הוא ייבש את מקורות הכנסותיה, סגר את משרדיה, העביר את השגרירות מתל-אביב לירושלים, הכיר בריבונות הישראלית ברמת הגולן ועוד.
2+למרות כל הדברים הנפלאים שעשה טראמפ ועוד לפני שתיווך בהסכמי השלום, הוא היה ועודנו מותקף על ידי עיתונאים ופרשנים ישראלים רבים. הכימיה שנוצרה בינו לבין ראש הממשלה נתניהו, העצימה את ההתקפות נגד שני האישים. מה לא אמרו על טראמפ בקרב השמאל והאליטה התקשורתית? גזען, אנטישמי, הומופוב, שוביניסט, חזיר קפיטליסטי וכן הלאה. במציאות – הכל בדיוק ההיפך: הרי זהו טראמפ אשר הביא לצמיחה כלכלית גדולה בארה"ב ובמדינות נוספות, היכה את הפושע המלחמה אסד, חיסל את ראשי המדינה האסלמית הרצחנית, חיסל את הטרוריסט מספר 1 קאסם סולימאני, הטיל סנקציות על איראן, הראשון למנות לתפקיד בכיר במודיעין האמריקאי שהוא הומו מוצהר ורפובליקני, ובתו איוונקה נשואה ליהודי. מעל לכל, טראמפ עזר להביא הישגים מדיניים וחסרי תקדים למדינת ישראל, שלא יסולאו בפז.
הזיקה לסוגיה הפלשתינית
בעבר כל הסכם שלום אשר נחתם בין ישראל למדינה ערבית הותנה בוויתורים מדיניים וטריטוריאליים, למען הסוגיה הפלשתינית. לכל צעד ממשי ולכל הסכם התלווה תנאי. לפני הסכם אוסלו, אנוור סאדאת דרש אוטונומיה לפלשתינים בנספחי קמפ דיוייד. אחרי אוסלו, כל מדינה ערבית שניהלה קשרים עם ישראל היו לה דרישות כלפינו. היחסים עם אותן מדינות היו בעליות ומורדות, שהיו תלויות ביחסים שלנו עם הרשות הפלשתינית – כך לפחות טענו בתקשורת הישראלית שוב ושוב, כך חינכו אותנו והכניסו לנו לראש לאורך שנים, באין ספור מהדורות חדשות, סרטים דוקומנטריים, ספרים ומאמרים.
2+אומנם כתוצאה מהסכמי אוסלו פתחה ישראל נציגויות רבות במפרץ ובמרוקו, אך בגלל האינתפאדה השנייה לכאורה, הן נסגרו. זה מה שטענו מיטב הפרשנים הישראלים. פרשנים אלה הדהדו באוזנינו במשך שנים רבות כי אף מדינה ערבית לא תנרמל את יחסיה עם ישראל, לפני חתימה על הסכם הקבע עם הרשות הפלשתינית. אותם פרשנים אשר מטפחים באובססיביות מידי יום, את המיתוס הלאום המומצא, מוחקים לחלוטין עובדות היסטוריות ודתיות של המזה"ת ומתאמצים לשכתב את ההיסטוריה על פי השקפת עולמם האישית, במחיר האמת והמקצועיות שלהם כאנשי תקשורת.
הציבור הישראלי האמין להם וכך גם הפוליטיקאים שקיבלו החלטות, שעל סמך אותם הרעיונות שבאו מהתקשורת. מה לא עשינו למען אלה שקוראים לעצמם "פלשתינים" ורק כדי לפייס את מדינות ערב ובראשן מצרים וירדן? נסוגנו מעזה, הקצנו לאש"פ שטחים ביהודה ושומרון ונתנו להם ריבונות חוקית עליהם, נתנו להם נשק, שחררנו אסירים בטחונים מסוכנים שהם בחלקם רוצחים, העברנו להם כסף – הרבה כסף, אפשרנו לחלקם לעבוד בישראל ובבתי עסק ישראלים ביו"ש וע"י כך קידמנו את פרנסתם, אנחנו נותנים להם תמיכה רפואית, בנינו תשתיות ואנחנו אפילו מקבלים מידי שנה אזרחים שנרדפו ע"י הרשות עצמה, תחת הקטגוריה של פליטים.
ואולם, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, היחסים עם מדינות ערב לא נותקו כפי שסברנו, בעקבות מה שנאמר לנו בתקשורת. היחסים איתן פשוט ירדו למחתרת. מדינות ערב שהיו אז מתומכי הסוגיה הפלשתינית הסתירו את היחסים עימנו. כך למשל לאחרונה נחשף שבמשך 11 שנים, הפעילה ישראל את שגרירות במנאמה, בירת ממלכת בחרין, באמצעות חברה פרטית שפעלה במקום. קיום המשרד היה מסווג עד לאחרונה. כך גם עם האמירות ומרוקו, לשם תיירים ישראלים המשיכו לנסוע לטייל, עם דרכון ישראלי. הצנזורה הצבאית קבלה הנחיות לא לאשר פרסומים של ביקורים או מפגשים בין ישראלים לבין מדינות המפרץ. ביקורים ומפגשים של ישראלים, עסקאות מסחר וכדומה צונזרו לחלוטין בתקשורת, כאילו מעולם לא היה ולא נברא. דוגמאות בולטות נחשפו לאחרונה גם בקרב הבכירים מהמפרץ המבקרים בישראל, שהודו שזהו אינו הביקור הראשון שלהם בישראל, אלא הביקור הפומבי הראשון.
כיום, בשלושת החודשים האחרונים, דונאלד טראמפ ובנימין נתניהו הם האישים השנואים ביותר על התקשורת הישראלית הביאו הישגים עילאיים לדיפלמטיה הישראלית, שמעולם איש לא הצליח להביא. ההישגים הללו אינם מותנים בסוגיה הפלשתינית: שלום תמורת שלום על בסיס של רצון טוב – ללא ויתורים, ללא שחרור אסירים מסוכנים, או מחירים כבדים אחרים שנצטרך לשלם בעתיד, כפי שטוען ראש הממשלה. יחד עם זאת ההישגים האלה מגומדים בסיקור התקשורתי.
אפשר ממש למדוד בשידור, כמה זמן מוקדש ליחסים הדיפלומטים החדשים עם מדינות ערב וכמה זמן מוקדש לסיקורים עוינים לנתניהו. ניתן לבחון בצורה דומה את הכותרות המודפסות בעמודי השער של העיתונות המודפסת ובדפי הנחיתה באינטרנט. שימו לב לכמות הכתבות שעוסקות בנושא הנורמליזציה עם מדינות ערב, מול לכמות הכתבות שעוסקות בהפגנות נגד ראש הממשלה.
2+ניתן לראות בקלות שרוב הכתבות העוסקות בראש הממשלה, נסובות סביב התנהלותו עם משבר הקורונה ועם כתבי האישום נגדו, והרבה פחות על ההישגים שלו. לעתים, לסיקור ההישגים של נתניהו, מצמידים גם פרשנות שמנתחת את התמיכה של הציבור בו, שמזכירה כבדרך אגב את העניינים המשפטיים נגדו.
נסו לחשוב על כל הפעמים שבהם שמעתם מפיהם של הפרשנים הקבועים, שלא תהיה שום נורמליזציה עם מדינות ערב, אילולא תפטר הסוגיה הפלשתינית? שימו לב כיצד במשך שנים רבות הם הנדסו לנו את התודעה בדעותיהם האישיות, הפעילו עלינו לחצים, וניהלו מלחמות פסיכולוגיות נגדנו – הציבור הישראלי. לצערי ישנם רבים אשר נפלו במלכודת הזו, אך האירועים האחרונים שהתרחשו במזרח התיכון, חשפו לנו את פרצופם האמתי של ערוצי התקשורת המרכזיים בישראל: חוסר מקצועיות, צביעות ומרמה המונית – ניגוד מוחלט לתקנות שמועצת העיתונות בישראל הגדירה לעצמה ב-תקנון האתיקה העיתונאית.
ד"ר אדי כהן משמש כחוקר בכיר במרכז בגין סאדאת ופרשן במדיה הערבית. בנוסף פעיל ברשתות החברתיות בעולם הערבי עם כמעט 400 אלף עוקבים.
