שופט בית המשפט העליון מני מזוז הודיע השבוע באופן מפתיע על פרישתו מכס השיפוט וזאת כ-5 שנים לפני הגיע מועד גיל הפרישה.
מזוז מונה לשופט עליון בשנת 2014 על ידי הוועדה לבחירת שופטים בראשות שרת המשפטים דאז ציפי לבני והפך בתוך זמן קצר, ל"נציג הפרקליטות" בבג"צ ולמשענת יציבה למחנה הפרוגרסיבי במדינה, העושה שימוש בבג"צ כתחליף לריבון, כאשר פסיקותיו של מזוז הצדיקו את הכינוי שהודבק לבג"צ – "סניף של מרצ".
אך זה לא הפתיע איש.
כבר בימי "אוסלו" העליזים, בהיותו יועץ משפטי וחבר בצוות הישראלי למו"מ עם הפלשתינים, הוא צידד בויתורים משמעותיים לפלשתינים, מאוחר יותר בהיותו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הוא כתב חוו"ד משפטית האוסרת הקמת בית עלמין יהודי באזור E1 , בין ירושלים למעלה אדומים, בנימוק כי מדובר בשטח כבוש.
בימי המאבק בתוכנית "ההתנתקות", מזוז היה היועמ"ש לממשלה וכל פניה שנעשתה אליו מהצד הימני של המפה הפוליטית, גם של עבדכם הנאמן, בנוגע להתנהלותה הדורסנית של המערכת ובכלל זה החלטת המשטרה לעצור עד תום ההליכים נערות בנות 14 שחסמו כבישים בשירה ובריקודים, נדחתה בנימוק הטריוויאלי כי הוא לא מצא עילה להתערבותו.
מזוז וניצן אף אישרו להגיש כתבי אישום נגד אותן נערות, בגין עבירה שמעולם לא השתמשו בה עד אז ביחס למפגינים שחסמו כבישים – "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה".
ביום 27 במרץ 2004 התפרסמה הידיעה כי פרקליטת המדינה דאז, לימים שופטת בית משפט העליון, עדנה ארבל, תמליץ למזוז להגיש כתב אישום נגד שרון באשמת קבלת שוחד מהקבלן דודי אפל.
ביום 15 ביוני 2004 החליט מזוז כי השכר שקיבל גלעד שרון מהקבלן דודי אפל בסך 640,000$ עבור שיטוט באינטרנט, הינו "משכורת סבירה" לעובד שכזה וסגר את תיק השוחד כנגד שרון בפרשת האי היווני. היועץ החליט כך, על אף שהוגש כתב אישום נגד דודי אפל עצמו על מתן שוחד לשרון בדרך זו. הוגשו מספר עתירות לבג"צ נגד החלטה זו של היועץ מזוז, אך הן כולן נדחו.
כל בר דעת הבין, כי החלטה על הגשת כתב אישום נגד שרון באותה עת, באשמת שוחד, הייתה מובילה לפירוק ממשלת שרון ולגניזת תוכנית ההתנתקות.
אני משוכנע, כי אלמלא תוכנית "ההתנתקות", אשר תאמה היטב את השקפת עולמו של מזוז, הוא היה מאשר את חוות דעתה של עדנה ארבל ומורה על הגשת כתב אישום נגד שרון באשמת שוחד.
בשנת 2010 קיבל מני מזוז את אות "אביר השלטון" מהתנועה לאיכות השלטון, אך זה לא עתיד למנוע ממנו לדון בעתירות של התנועה הזו בשבתו כשופט בבג"צ ולמעשה, הוא מעולם לא פסל עצמו מלדון בעתירותיה.
ב-2014 סמוך למועד מינויו לכהונה בעליון, התבקש מזוז מהחשכ"ל באוצר להשיב לקופת המדינה הטבות כספיות בשווי של למעלה ממאה אלף שקלים, שקיבל בטעות בשנים 2004-2010 , אך הוא סירב להשיבן, בטענה כי למדינה אין סמכות לדרוש השבת כספים ששולמו בטעות, רטרואקטיבית.
אם הייתי צריך להגדיר את מזוז בשפה עממית, הייתי מכנה אותו אדם ש"לא רואה בעיניים".
במהלך כהונתו של מזוז בבית המשפט העליון, הוא נודע כשופט אקטיביסט ביותר, כאשר הוא הקפיד להגן על כור מחצבו בדיפ-סטייט ורק כאשר עמדת הפרקליטות הייתה ימינה מהשקפת עולמו, הוא צידד בעמדת העותרים. ארגוני השמאל ובכללם התנועה לאיכות השלטון הפועלת אך ורק נגד ממשלות הימין, היו נוהגים לתזמן את מועד הגשת עתירותיהם למועד שהשופט מזוז היה שופט תורן, כי הם ידעו שזה מגדיל משמעותית את סיכוייהם לקבל צו ביניים נגד ממשלת הימין.
פסקי הדין המקוממים ביותר של מזוז, נתנו בסוגיית הריסת בתי מחבלים. כידוע, בהתאם לתקנה 119 לתקנות ההגנה המנדטוריות, מערכת הביטחון דורשת להרוס את ביתו של כל מחבל רוצח והדבר עוגן בפסיקת בית המשפט העליון במשך שנות דור, על יסוד עמדה חד משמעית של גורמי השב"כ, כי הריסת הבתים מהווה ענישה מרתיעה ומשמעותית במאבק נגד הטרור הפלשתיני.
בימיה של נשיאת ביהמ"ש העליון נאור, שובץ מזוז מספר פעמים בהרכב שדן בהריסת בתי מחבלים ובאופן עקבי פסק נגד הריסת הבתים, בנימוק שמדובר בענישה קולקטיבית שאינה אפקטיבית ו"פוגעת בחפים משפע", אך נותר בדעת מיעוט. בעתירה שדנה בהריסת בית המחבל שרצח את הרב נחמיה לביא ואת אהרון בנט, הי"ד, הצטרפה השופטת ענת ברון לעמדתו של מזוז נגד הריסת הבית והם הותירו את הנשיאה נאור, שתמכה בעמדת מערכת הביטחון, בדעת מיעוט, מהלך שהוביל את נאור ל"ייבש" את מזוז ולא לשבצו יותר בעתירות מסוג זה.
כאשר חיות מונתה לנשיאת ביהמ"ש העליון, היא חזרה לשבץ את מזוז בעתירות נגד הריסת בתי המחבלים והוא המשיך לפסוק בהתאם לאג'נדה שלו וברוב המקרים נותר בדעת מיעוט. לימים, שובץ מזוז בהרכב שדן בעתירה נגד הריסת בית המחבל שרצח את החייל עמית בן יגאל הי"ד ויחד עם השופט קרא, כנגד עמדתה של השופטת וילנר, קבע מזוז תקדים חמור ולפיו בית המחבל לא ייהרס אלא רק חדרו יאטם וזאת בשל העובדה שאשתו וילדיו של המחבל, שהינם "חפים מפשע", יוותרו ללא קורת גג. (והרי רוב המחבלים שבתיהם נהרסו, הותירו אשה וילדים ללא קורת גג?)
כתוצאה מפסק הדין הזה ופגיעתו החמורה בהרתעה, הגישה מערכת הביטחון (בתמיכת ראש הממשלה) בקשה לקיום דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים אך הנשיאה חיות, אף שהסתייגה מפסק דינו של מזוז, קבעה כי אין זה המקרה לקיים דיון נוסף ולעניות דעתי, טעתה טעות חמורה.
בשנה החולפת קיבלנו דוגמה מובהקת גם להגנה האוטומטית שהעניק היועמ"ש לשעבר מזוז, לדיפ- סטייט, אף שהיה מצוי בניגוד עניינים כ"אביר איכות השלטון" של התנועה לאיכות השלטון, כאשר הוא הוציא צו ביניים נגד מינויה של עוה"ד אורלי בן ארי לתפקיד ממלאת מקום פרקליט המדינה רגע לפני טקס כניסתה לתפקיד, בשל התנגדותו של מנדלבליט, תוך שהוא גורם לביזיונה ברבים.
ומזוז עשה זאת פעם נוספת, כאשר הוגשה עתירה נגד הארכת כהונתו של עוה"ד דן אלדד כמ"מ פרקליט המדינה ביום האחרון לכהונתו, הוציא צו ביניים נגד הארכת כהונתו, על בסיס טענת העותרים כי אין לשר המשפטים סמכות להאריך כהונה של מ"מ פרקליט המדינה, בממשלת מעבר.
בסיכומו של דבר, אף אחד במחנה הלאומי אינו מזיל דמעה עם פרישתו המוקדמת של השופט מזוז מכהונתו ונותר לקוות, כי עד אשר ימונה לו מחליף, שר המשפטים כבר לא יהיה העסקן ושומר הדיפ-סטייט-אבי ניסנקורן.
הכותב הוא עו"ד יוסי פוקס הפרשן המשפטי של ערוץ 20.
