הקורונה נמצאת עמוק עמוק איתנו וככל הנראה לא מתכוונת לעזוב בזמן הקרוב. מעבודה צמודה עם הורים למתבגרים בתקופה האחרונה, אני מזהה לחץ מאוד גדול וחוסר שקט מצד ההורים לגבי ההתנהלות של המתבגרים שלהם בבית.
האתגרים שלנו כהורים
מתוך הדברים שהורים שיתפו עלה כי האתגרים שמציקים לנו כהורים בתקופה הזו הם:
- לימודים בעידן הזום – אין בקרה על הלימודים ומינימום שיתוף פעולה מצד הילדים. חוסר רצון משווע להיכנס לשיעורים בזום. אלה שכן נכנסים לשיעורים, לא בדיוק מרוכזים בלמידה.משחקים משחקים עם חברים או סתם מצ'וטטים להנאתם. הגוף אמנם שם אבל המוח… במקומות אחרים לגמרי. כמובן שזה בא לידי ביטוי בירידה דרסטית בלמידה, ציונים נמוכים, תסכול רב, מתחים בבית בין ההורים לבין הילדים ותסכול של הילדים מעצמם.
- ביצוע מטלות בבית – השהיה בבית יכולה להזמין את הילדים לעשייה חיובית בבית ותרומה למשפחה. בהרבה מהמקרים זה לא קורה וזה מוסיף לתסכול העמוק של ההורים מילדיהם.
- קשרים חברתיים שנפגעים בגלל הישיבה בבית – הניתוק והבדידות בגלל השהיה בבית לא מוסיף למתחים. לראות כל היום את אותם הפרצופים בבית מביא המון מריבות ומתחים.
- רביצה מול מסכים – הנושא הכי הכי קשה זה עניין המסכים. עם קשר ללימודים ובלי.
3+הלמידה כל היום היא דרך מסכים ( אין ברירה), לעתים עד שעות הצהרים ויותר. לאחר מכן הילדים מותשים פיזית ונפשית. אין להם כוח ורצון לעשות דברים אחרים אז לוקחים זמן התאווררות, איך לא, מול מסכים. כך יוצא שהם נמצאים המון מול המסכים עד השעות הקטנות של הלילה ( "גם ככה אין בית ספר מחר" ). במיוחד כשאין למסכים המון דברים ערכיים להציע זה עוד סיבה ענקית למתחים.
לא פשוט בכלל… ואם מדברים על עוד סגר בחנוכה, ואחריו עוד תקופת התאוששות ומי יודע מה יקרה אחרי זה, ההורים על סף יאוש והרמת ידיים ( לא על הילדים חלילה – או שאולי גם זה קורה לצערי).
אז מה עושים ? איך מתמודדים עם אתגר כזה קשה ?
במשדר מיוחד שאני עושה להורים בתקופה הזו והשתתפו בו מאות הורים, אני מציג נקודת מבט שונה ומיוחדת על המציאות הזו עם המון פתרונות מעשיים ליישום מיידי כבר ביום למחרת.
מדובר בשיטה מאוד מסודרת וייסודית שתשרה אווירה הרבה יותר רגועה בבית, שתתן אמון בעצמנו ובילדים שלנו בתקופה המאתגרת הזו.
מה מיוחד בדברים שאני הולך להציג פה? שהם שמים אותנו ההורים לרגע בצד ומתמקדת במה שהילדים חווים בתקופה הזו. מנקודת המבט שלהם.
מתוך נסיוני רב השנים בעבודה עם מתבגרים, נוכחתי לדעת שאחת הבעיות בקשר עם המתבגר, היא שאנחנו כהורים פחות רואים את מה שעובר עליו ורואים את הרצונות שלנו וזה יוצר קצר גדול בתקשורת. לכן הדרך לפתור את הפלונטר היא לשים לרגע את המשקפיים שלו ולראות דרכם את המציאות. לנסות להבין איך המתבגרים שלנו רואים את המציאות שנכפתה עלינו.
3+מה אכפת לי מה עובר עליו? ישנה מציאות, לא?
זו טעות ענקית. על מנת שנצליח להגיע למתבגר אנחנו קודם צריכים להבין מה עובר עליו. לא ממקום של שופט שמחפש צדק ואמת אלא ממקום של אמפתיה והכלה. לכן דבר ראשון שצריך לעשות זה להקשיב להם.
טיפ ראשון: הזמינו את הילדים שלכם לשיח בוגר על המציאות המורכבת שבה אנחנו נמצאים. שתפו ברגשות שלכם ותשמעו מה עובר עליהם?
קחו דף ועט ותרשמו את הנקודות שהילד שלכם מעלה. זה משדר רצינות והקשבה.
יאמרו הורים: הבן שלי לא ישתף. הוא סגור ומופנם… לכן תתחילו בלשתף אתם במה שעובר עליכם. תחשפו אתם את הנפש שלכם ותתפלאו כמה שהוא יחשוף את שלו.
אל תפחדו מרגעי שתיקה מביכים. אל תילחצו מזה שהוא יושב בשקט. תנו לו את הזמן שלו להיפתח.
3+עם מה הילדים מתמודדים?
אז עם מה הילדים שלנו מתמודדים בתקופה הזו? מתוך דברים שהמתבגרים מספרים לי בהזדמנויות שונות…
- אני תקועה בבית כבר כמה חודשים – יכול להיות שעובדתית הם כל היום מחוץ לבית, אבל התחושה היא תחושה שבה אני כל היום סביב הבית: הקניון סגור, חנויות רחוב, סגרים למיניהם, מסכות, ריחוק חברתי ועוד ועוד
- לימודים דרך מסכים לאורך כל היום – לא פשוט להם בכלל לשבת כל היום מול מסך. הרבה פעמים המורה משתיקה כי היא רוצה שקט אז אתה אמור לשבת 40 דקות מול מסך בלי יכולת אמיתית להגיב, לשאול. יכולת הריכוז שואפת לאפס. השיעורים משעממים. יש "דיליי" ותקיעות.
- שהיה באותו מרחב עם בני המשפחה – גם ככה זה לא פשוט אז כשסגורים בבית ואם זה בידוד, אז בכלל זה מתכונת לאסון.
- מטלות בבית – זה שהילדים בבית מביא את ההורים להמון דרישות ומטלות שגורמים ללחץ ומתח.
- התמודדות עם אחים קטנים -האחריות על המתבגר ברוב המקרים כי ההורים בעבודה.
- זומים על מספר מחשבים מצומצם באותו הזמן – אין מספיק מחשבים ובמקביל ללימודים של המתבגר הוא צריך לדאוג לכל השאר שנשארים בבית.
- ניצול זמן נכון – המון זמן שהולך לאיבוד בגלל שהילד לא מתוכנן
- הערות וביקורת במצבים מורכבים – המצב הוא מצב חירום והערות לא תורמות. כל ביקורת יכולה להיות חבית חומר נפץ.
3+הבהרה סופר חשובה ! המצב הוא מצב חירום וצריך להיות חכמים ולא להקפיד על הכול… לא להעיר על כל דבר כי זה לא יקדם לשום מקום. זה לא סותר את עניין הגבולות שצריך לשים לילדים כשצריך.
- בניה אישית והתקדמות – בבית ספר הילד היה מתקדם ובונה את עצמו. בבית, המציאות לוקחת את הילד אחורה.
- לחץ כללי מהמצב בבית – אין עבודה, בריאות, אף אחד לא יודע מה יקרה ומתי זה יגמר.
אין ספק שהמציאות מורכבת לשני הצדדים. אבל אנחנו המבוגר האחראי בבית ולכן האחריות עלינו להוביל את הבית למקום מבטחים בכל מצב ולא לסמוך רק עליהם שיסתדרו.
דווקא בגלל זה עלינו להתאמץ הרבה יותר להשקיע זמן וכסף ולמידה על מנת לפצח את הדרך להגיע אל הלב שלהם, ללמוד איך לתקשר איתם נכון.
אנחנו לא רוצים לאבד את הקשר איתם, אנחנו לא רוצים להגיע למצבי ריחוק קיצוניים. אנחנו רוצים להיות דומיננטים ומשמעותיים בחיים שלהם בגיל הזה.
ישנם מספר תובנות שכדאי להתייחס אליהם ביחס למצב הנוכחי ובכלל בגיל ההתבגרות.
- זה שלהם ! צריך ללמוד "להרים מסך" ולתת להם לשאת באחריות להתנהלות שלהם בחייהם ובבית כל עוד הם לא פוגעים בסובבים אותם. הורים מספרים לי שנמאס להם להיות שוטרים של הילדים שלהם. אתם לא אמורים להיות שוטרים. כן להזכיר אבל לא "לרדוף" אחריהם. זה שלהם אחרי שאמרתי…
מרוב שאנחנו כל היום רוצים להגן עליהם ( שזה דבר מצויין ) אנחנו לא מלמדים אותם לשאת באחריות למעשיהם ולטעויות שלהם.
- אנחנו לא באים לשנות סדרי עולם. אנחנו באים לכוון טיפה יותר גבוה. ילדים מאוד רגישים למרחב המחיה הפרטי שלהם ואם אני בא להילחם בהם ולשנות את ההרגלים שהם מוצאים לעצמם, אני נתקל בקיר בטון. לכן האמירה היא טיפה יותר גבוה, טיפה יותר ערכי, טיפה יותר משמעותי, טיפה יותר מסודר. כשמדובר בטיפה, בקצת, זה לא מאיים ואז יש סיכוי שזה יישמע.
- השהיה בבית הוא לא עונש להורים אלא הזדמנות אמיתית:
להכיר את הילדים שלנו את החולשות שלהם והחוזקות שלהם
לילדים להכיר את עצמם את ההתמודדות שלהם, את הקווים האדומים שלהם ועוד
לבחון את המרקם המשפחתי ביני לבין הילדים שלי – סבלנו, עצבים, יצירתיות
לבחון את המרקם המשפחתי בין הילדים
- אם רוצים להביא את הילדים לביצוע מטלות בבית, הדרך היא בפה-רך לא בטונים גבוהים ועצבים והדבר השני הוא בשותפות. ( אנחנו למדים את זה מפרעה הרשע במצרים ) אין ספק שזה דורש מאיתנו אבל זה שווה את זה בסוף. ( זה בדיוק מה שכתבה האמא בהודעה שצירפתי קודם )
משה קלימיאן הוא מנהל מדרשת כנפי רוח שעוסקת בנוער מתבגר ומלווה הורים בתקשורת עם מתבגרים. להצטרפות לקבוצת ווטסאפ המלווה הורים
