אמש התבשרנו בהפתעה שהשופט מני מזוז הודיע על פרישה מכהונתו. פרישה זו מפתיעה מפני שעל פי החוק, נותרו למזוז עוד ארבע שנים עד תום כהונתו. עיתוי הפרישה העלה ספקולציות ופרשנויות שונות לאוויר: האם הפרישה היא כתוצאה מהלחץ ציבורי כנגד פסיקותיו הקיצוניות והפרוגרסיביות או שמא חס ושלום מדובר בנושא בריאותי אישי (ואם כן נאחל לשופט מזוז רפואה שלמה). אך על דבר אחד כמעט ואין חולק והוא, שתזמון הפרישה, תהיה הסיבה אשר תהיה, נועד לאפשר לשר ניסנקורן לנצל את כוחו ומעמדו כשר המשפטים על מנת למנות מחליף שימשיך בדרכו של השופט מזוז.
העיתוי אולי מפתיע, אולם בדברים שכתב בהודעת הפרישה לא הייתה שום הפתעה. את הודעת הפרישה סיים מזוז בציון העובדה כי הוא פעל "לקידום שלטון החוק ולשמירה על ערכי הדמוקרטיה בישראל". על אף שניתן להתווכח על האמירה הזאת לא מעט, שכן פסיקותיו של מזוז היו פעמים רבות בניגוד, ואף תוך התעלמות מהחוק, ותוך כדי פגיעה קשה בדמוקרטיה. בהודעת הפרישה שלו, מזוז לא טרח כלל לציין שהוא פעל גם לשמור על ערכי הציונות או היהדות של המדינה. ערכים אלה לא עמדו לנגד עיניו בשעה שיחד עם חבריו, ביטל את החלטת וועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-23 והכשיר את התמודדותה של תומכת הטרור היבא יזבק וכן פסל עם חבריו את חוק הסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון אשר ביקש להסדיר את מעמד הבתים ביהודה ושומרון.
לכן, לא בכדי מורשתו הזכורה ביותר של השופט מזוז היא ההתנגדות העקבית וחסרת הפשרות בהריסת בתי מחבלים. מזוז ישב בעשרה תיקים שעסקו בהריסת בתי מחבלים ובכל אחד מהם פסק שאין להרוס את בתי המחבלים. כלומר, מזוז היה 100% נגד הריסת בתי מחבלים בפסיקותיו. כבר מהבג"ץ הראשון בנושא, בשנת 2015, שמזוז היה מעורב בו, ועד הבגצ"ים האחרונים בקיץ האחרון, תירץ את חוסר ההסכמה שלו להריסת בתי מחבלים בתירוצים שונים ומגוונים.
בעתירה של משפחת המחבל שרצח את החייל אלמוג שילוני הי"ד, טען כי "נפל פגם מהותי" בהוצאת צו ההריסה ולכן אין להרוס את בית המחבל. בעתירה של משפחת המחבל מהפיגוע בקו 78, בו נרצחו 3 בני אדם, טען כי הריסת בית המחבל היא "פגיעה מודעת ומכוונת בחפים מפשע, וכל שכן פגיעה קשה בזכויותיהם החוקתיות".
בקיץ האחרון בעתירה של משפחת המחבל שרצח את חייל צה"ל עמית בן יגאל הי"ד כתב מזוז כי "הפעלת סמכות זו כרוכה בפגיעה קשה בשורה של זכויות יסוד, לרבות פגיעה בקניין ופגיעה בכבוד האדם ובשורה של זכויות הנגזרות מכבוד האדם". התירוץ אמנם השתנה, אך הדבר היחיד שנשאר קבוע בכל עשר הפעמים שנדרש מזוז לפסוק בנוגע להריסת בתי מחבלים, הוא התנגדותו.
יתכן שהציבור ישראלי הופתע מהודעת הפרישה של השופט מזוז, אולם מי שחטפו מכה מורלית קשה ביותר הם המחבלים ובני משפחותיהם, עבורם מזוז היה אוזן קשבת ויד רחומה.
אנו תקווה כי השופט הבא שיכנס לבית המשפט העליון ישפוט גם לשמירת הזהות הציוניות וערכי היהדות של המדינה.
הכותב הוא אלון שוורצר ראש אגף מדיניות בתנועת "אם תרצו".
