נחל האסי, או בשמו הרשמי נחל עמל, נובע מהמעיין עין עמל בגן השלושה. בדרך למפגש שלו עם נחל חרוד בסמוך לגשר קנטר, עובר המעיין דרך קיבוץ ניר דוד (תל עמל). מקטע הנחל שנמצא בתוך הקיבוץ, חסום לגישה לכל מי שאינו בר רשות בקיבוץ. חסימה זו של הקיבוץ הולידה מחאה שהחלה בהקמת קבוצת פייסבוק לפני כשנה בשם "משחררים את האסי", שהיום כבר חברים בה כ-23 אלף חברים. בחודשים האחרונים המחאה יצאה מגבולות הרשתות החברתיות, ומתקיימות הפגנות שבועיות בדרישה לפתוח את מקטע הנחל לכל מי שחפץ לשכשך במימיו.
חברי הקיבוץ רוצים לשמור על המקטע סגור למבקרים. לטענתם, פתיחה חופשית של המקטע בלב הקיבוץ יהפוך את גדות הנחל לפארק תיירותי אשר יפגע בשגרת יומם.
המוחים מתנגדים לרצונם של חברי הקיבוץ לשמור על המקטע סגור למבקרים. "חוקי המדינה, המקרקעין וחוק המים קובעים חד משמעית שהשטח הנמצא חמישה מטרים מגדות הנחל יכול לשמש את כלל הציבור", טוענים המוחים, "לכן חל על הקיבוץ איסור למנוע כניסה לאתר או ליישוב כלשהו.
"חברי הקיבוץ עוברים ביודעין על חוקי המדינה ומשתמשים באלימות כלפי כל מי שרוצה להיכנס לנחל. האטימות של חברי הקיבוץ מגיעה לכך שהם לא אפשרו לאמבולנסים להיכנס לקיבוץ, למרות שאנשי המחאה הבטיחו שלא להיכנס בחסותם".
קיבוץ "ניר דוד" טוען כי הקיבוץ השקיע רבות בשיפוצו ותחזוקו של הנחל. המוחים סבורים כי טענה זו "שקרית מיסודה". לדבריהם, "כבר במפות משנת 1872, האסי מופיע כנחל. עד לא מזמן גם היה שלט על שפת הנחל, לפיו שיפוץ הנחל נעשה על ידי מנהל מקרקעי ישראל. בשבוע שעבר קיבוץ ניר דוד הסיר את השלט שלא התאים לנרטיב שלו".
"כל פיתרון יכלול התחשבות באורח החיים של הקיבוץ"
אחת הטענות של חברי הקיבוץ היא שאם יאפשרו גישה חופשית לקטע הנחל הזורם בתוך הקיבוץ, ייהפך המקום לפארק ציבורי שיפגע בשגרת החיים של חברי הקיבוץ. המוחים דוחים את טענתם זו. "הקיבוץ כבר מרוויח מהנחל באמצעות צימרים שנמצאים לצד הנחל ואירועים שהם עורכים על גדותיו, הכוללים מוזיקה והכנת על האש. איך אפשר לטעון לפרטיות כשאתה בעצמך עושה פארק ציבורי בלב הקיבוץ בשביל כסף"?
עם זאת, נראה שהמוחים מבינים שיש נקודת אמת בחשש של חברי הקיבוץ, ולכן הם מדגישים כי "כל פיתרון יכלול התחשבות מקסימלית באורח החיים של הקיבוץ, כולל הגבלת שעות וימים, חוף ירוק, אי השמעת מוזיקה, שמירה על הנקיון ועוד".
המוחים מספרים על חלק משיטות המאבק של הקיבוץ. לדבריהם, "כל שטח הנחל גודר בגדרות תיל, לכן הטענה כאילו ניתן להיכנס לחלקיו האחרים איננה נכונה. גם את השער כיסו בתיל ובשמנים כדי שלא נוכל לטפס עליו ולממש את זכותנו. חברי הקיבוץ משתמשים בנימות גזעניות, קללות ואלימות פיזית ומילולית כלפי תושבי בית שאן וחברי המחאה, ומנסים להסית באמצעות האמירה 'יבואו ערבים'".
אבל הטענות שלהם לדרכי מאבק מפוקפקות של הקיבוץ – חריפות עוד יותר. "בהרבה מובנים, הקיבוץ מתנהג כאילו הוא מעל החוק", הם אומרים. "הוא באטרף בנייה, מגביה גדרות, חוסם את הנחל, בונה גשר, ובונה שכונת וילות חדשה בהרחבה בימים אלו הצמודה לנחל. עם עדיפות לבני הקיבוץ, דרך אגב. המטרה ברורה: למנוע מעם ישראל גישה לנחל גם בעתיד".
"זה סיפור קלאסי של דוד מול גוליית"
רבים רואים במאבק על האסי עוד קרב במלחמה גדולה של ישראל הראשונה מול ישראל השנייה. בקרב הנוכחי ישראל הראשונה מיוצגת על ידי הקיבוץ השבע וישראל השנייה על ידי תושבי בית שאן וסביבותיה. המאבק אף חוזר לפערים שנוצרו עם הקמת המדינה. משה שטרית כתב במקור ראשון כי "בזמן שתושבי המעברות ניהלו מאבק הישרדות יומיומי, תושבי המשקים התפתחו, התקדמו ולפעמים גם ניכסו לעצמם משאבי טבע בסביבתם".
באוגוסט 2020, בזמן שהמאבק היה בשיא הכותרות, הגיעו ראש עיריית בית שאן והנהלת הקיבוץ להסכמה על פתיחת קטע של כ-150 מטרים מהנחל, לחמישים איש ביום בין השעות 9:00 – 17:00 ברישום מוקדם וללא כניסה לאזור המגורים שבקיבוץ. מובילי המאבק לא היו מעורבים בגיבוש ההסכם, ומשום כך הם טוענים שההסכם לא מייצג את המוחים, את כל תושבי בית שאן ואת כלל הציבור. משום כך הם ממשיכים את המאבק. חרף ההסכם, נכון לעכשיו עוד לא התאפשרה כניסה לקטע הנחל המדובר עקב הנחיות משרד הבריאות בנושא הקורונה.
גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו״ד ארז קמיניץ, התייחס לנושא בחוות דעת שכתב באותו חודש בעקבות פנייה של ח״כ משה ארבל (ש״ס). הוא כתב כי "קיים קושי משמעותי בהתנהלות הקיבוץ, אשר מצד אחד מונעת באופן גורף את גישת הציבור אל הנחל, ומנגד הוא נמנע מלקדם – לפחות עד לאחרונה – את החלופה התכנונית שתסדיר גישה זו".
"הקיבוץ עושה קמפיין ציבורי שקרי בעלות של מיליונים", טוענים המוחים. "'ודם כל בתקשורת. המחאה מסוקרת באופן חד-צדדי, מניפולטיבי ופעמים רבות גזעני. זאת, בניצוחם של בעלי אינטרסים וגופי תקשורת גדולים.
"בנוסף, הקיבוץ משקיע בתביעות השתקה כלפי כמעט כל מי שפעיל במאבק. כנגד נתי וקנין, למשל, הוגשה תביעה בסך 2 מיליון שקלים וחצי.
"זה סיפור קלאסי של דוד מול גוליית. קבוצה של צעירים בלי מימון או כוח פוליטי, מול קיבוץ וגופים נוספים ששופכים מיליונים כדי לעצור את המחאה. ממה הם מפחדים"?
ש"ס עתרה לבית המשפט המחוזי בדרישה לפתוח את הנחל לכלל הציבור, ולהוציא צו ביניים לקיבוץ בדרישה לפתוח את שעריו עוד לפני גיבוש הפשרה. השופטת דחתה את בקשת צו הביניים, כיוון שלדבריה "הנזק הממשי אשר עלול להיגרם לקיבוץ כתוצאה מקבלתה, עולה על הנזק שייגרם, בנסיבות העניין, לציבור כתוצאה מדחיית מימוש זכות הגישה של הציבור לנחל לפרק הזמן הדרוש לבירור ההליך".
המוחים מספרים כי בקרוב תוגש עתירה לבג"ץ, "כדי שבית המשפט העליון יקבע אחת ולתמיד האם ניתן לחסום כניסה לאתר ציבורי".
