בימים אלו, לפני 73 שנים, ימי סוף נובמבר 1947, פעלו מסביב לעולם מאות פעילים ציוניים במטרה להגיע מוכנים לקו המטרה, קרי עצרת האו"ם השנתית, אשר בה תתקיים ההצבעה ההיסטורית בכ"ט בנובמבר.
בין מאות הנוכחים באולם ההצבעה היה גם חבר לח"י אחד, בנימין גפנר – "אמיר", שעמד בראש תא לח"י בארה"ב.
במהלך השנים 1946-1947 הוקמו סניפים של לח"י מחוץ לגבולות הארץ במספר מדינות – בראש ובראשונה צרפת, שהייתה המוקד לפעילות הבינלאומית, וכן אנגליה, איטליה, בולגריה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, עיראק, ומצרים, שבה פעלו אנשי לח"י גם קודם לכן, עוד בזמן מלחמת העולם השנייה.
גפנר הגיע לארצות הברית בתחילת חודש מאי 1947 והחל לגייס אנשים מהחוגים הרוויזיוניסטים, מהחוגים הדתיים, ומקרב צעירים בעלי השקפות שמאליות, כמו גם מבין אנשי הבוהמה.
כעבור חודשים אחדים הוקמו שני ארגונים: American friends of the fighters for the freedom of israel שהחל לעסוק בתעמולה ובהסברת דרך המלחמה של לח"י בשלטון הזר הבריטי בארץ-ישראל, וארגון הנוער "ארצה" שעסק בהפצת חומר הסברה ובהכשרה לשימוש בנשק לקראת עלייה והשתתפות במלחמת העצמאות.
סניף לח"י בארה"ב הוציא לאור בניו יורק בטאון באנגלית, jerusalem calling , ובמקביל נוצרו קשרים עם עיתונאים יהודים מהשורה הראשונה. גפנר קיים מסיבת עיתונאים כשהוא מוסתר מאחרי פרגוד, ודבריו פורסמו ב- 15 עיתונים.
בנוסף, אנשי לח"י בארה"ב קיימו שיחות עם נציגי תנועות מהפכניות באירופה, כגון "אלאס" היוונית והצבא הרפובליקאי האירי.
בהמשך נפגשו אנשי לח"י עם הנרי וולאס, שהיה מועמד לנשיאות ארה"ב בשנת 1948 מטעם המפלגה הפרוגרסיבית החדשה, אשר שוכנע מרעיון "הנייטרליזציה של המזרח התיכון" של לח"י.
בעזרת וואלס נפתחו בפני לח"י דרכי גישה אל יהודים, חברי מפלגתו, שרבים מהם היו אמידים ומוכשרים ועזרו לסניף לח"י להתבסס, בייחוד בשיקגו.
האחד ראיון מצולם שערך מודי שניר בפברואר 2009 במסגרת פרויקט "תולדות ישראל" .
https://youtu.be/GTOvLx6bqoA
והשני ריאיון מוקלט שערך זאב גולן עם גפנר בשנת 2010.
בנימין גפנר מתוך לח"י אנשים:
בנימין נולד בביאליסטוק ב־16.1.1914 לאברהם ולחנה לבית בולקובשטיין. בגיל שלוש התייתם מאִמו ובגיל שש מאביו. דורה גוּטוֹבסקה, אחות האם, גידלה בוולוצלבק אותו ואת אחותו, מניה, יפהפיית העיר, זמרת ושחקנית. שתיהן נרצחו באושוויץ.
הצטרף לבית"ר בגיל 15. גמר גימנסיה יהודית ולמד באוניברסיטת ננסי שבצרפת. ב־1936 עלה ארצה כמהנדס אגרונום. מ־1937 פעיל באצ"ל. ב־19.11.1939 נאסר עם חברי הקורס במשמר הירדן, נידון לשבע שנות מאסר וישב 26 חדשים בעכו ובמזרע. עם הפילוג, בהיותו במאסר, הצטרף ללח"י. בהעדר קשר, התגייס לצבא הבריטי. עם בריחת "מיכאל", שב לפעילות וניהל את סניף לח"י במצרים.
ב־10.7.1943 השתתף בפלישה לסיציליה ונותק מהמחתרת. התנדב ליחידה סודית
`A' Force, שפעלה עמוק בשטח הגרמני להצלת טייסים ושבויים. במשך כשנה וחצי היה חודר לעומק של 400 ק"מ, בשטח האויב, בקבוצה של חמישה אנשים, במדים ובנשק. השתתף בהיתקלויות קשות עם הגרמנים. עם מפקדו ג'וֹק מק־קי, אירגן הצלה של 240 קציני בנות־הברית מחוף האויב בלילה אחד (24.5.1944).
ביוני 1944 יצא לחופשה בארץ. נפגש עם "מיכאל" ו"גרא" והבטיח לחזור למחתרת. נפגש פעמיים עם אליהו גולומב בעניין ארגון עצמי להצלת יהודים באירופה. אך גולומב סירב לפעול ללא רשות הבריטים.
יצא לקהיר להכנת מבצע לורד מוין, ומשם – שוב ללחימה באיטליה. בדצמבר 1944 השתחרר מהצבא בתירוץ של מחלת עיניים. "סחב" מהמחנה באיטליה תחנת שידור והִגְניב אותה ארצה בתנאים קשים (נפלה לידי הבריטים עם מאסרה של גאולה כהן).
במאי 1945 נאסר וישב שנה בסודן ובאריתריאה. הוחזק 100 יום בבידוד מוחלט (גם בלי ספר ועיתון) במרכז האינטליג'נס לחקירות, במעאדי שליד קהיר. במאי 1946 שוחרר וחזר לפעילות בלח"יּ. השתתף בעריכת ביוּלטין אנגלי לעיתונאי חוץ, ניהל קורסים לכתבי־סתר, פרסם עשרה משיריו ב"המעש" וב"חזית הנוער", השתתף בפיצוץ שיירה בריטית בתל־ליטווינסקי (עם לאה גרנק).
במאי 1947 נשלח לאמריקה במימון דודו, לוּאי הפּנר מִקאלאמאזוּ, מישיגן. יסד "אמריקאים ידידי לח"י" וארגון נוער "ארצה", עזר בכספים לשליחינו באירופה, לרשד"ל (ירדור) לממן נשק (שהוטבע ב"אלטלנה"), שלח חומר נפץ לאנשינו שפעלו באנגליה. רקם קשרים פוליטיים. חזר ארצה ב־1949.
הקליט, בלא עזרה כספית, יותר מ־200 אנשי לח"י והנציח את פועלם. כן הקליט באנגליה קציני בולשת בריטים שלחמו בנו, ובקנדה – את רוי פאראן (מפרשת רובוביץ). מ־1955 – מו"ל של הוצאת הספרים "לדורי".
באדיבות העמותה להנצחת מורשת לוחמי חירות ישראל (עמוד הפייסבוק) – lehi.org.il
