לפני עשר שנים, ביוזמת השר זאב אלקין ויו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק, נחקק חוק החרם. החוק קבע בצורה פשוטה כי ארגון הקורא לחרם לא יוכל לקבל מימון ממשלתי, להשתתף במכרזים ממשלתיים, לקבל הטבת מס וכן כל סיוע ממשלתי או עירוני אחר.
החוק עבר ברוב מוחץ אולם הגיע לפתחי בג"ץ בשנת 2012. בג"ץ קבע שזכותה של המדינה למנוע מימון ממי שקורא להחרמתה, אך יחד עם זאת ציין שחובה שיהיו תקנות ברורות מהם ההגדרות של ארגון שקורא לחרם והאם ניתן להפסיק ולצאת מרשימת הארגונים שקוראים לחרם וכיצד.
במשך שנים רבות הנושא היה תקוע וארגוני חרם רבים כמו אמנסטי, הטלויזיה החברתית ועוד המשיכו לקבל מימון ממשלתי.
לפני מספר חודשים שר האוצר כ"ץ אמר בראיון לערוץ 20: "הנחיתי מיד להעביר את חוק החרם שהוא חוק חשוב מאוד ואני הולך לתמוך ולגבות בכל עוצמה את העברת החוק הזה".
אולם מאז שר המשפטים אבי ניסנקורן מסרב לחתום על התקנות למרות שקיבל את כל המסמכים ממשרד האוצר לבקשתו ונתר המכשול האחרון להפעלת החוק. אי חתימתו משמעותה הישירה המשך מימון לארגוני חרם על מדינת ישראל.
1+מארגון בצלמו שמוביל את המאבק נמסר: "עצוב ששר בישראל משמש גב לתנועת החרם העולמית. המאבק בחרם איננו עניין פוליטי. אלא הפרה חמורה של זכויות אדם ומהווה אנשטימיות ואפלייה. אנחנו קוראים לשר להתעורר, לקחת את דף התקנות שמונח על שולחן משרדו ופשוט לחתום עליו".
