מערכת הבחירות הנוכחית באמריקה מביאה לשיא את הביקורת כלפי הסקרים.
בשנים האחרונות אנו עדים לכשלונות מהדהדים של עורכי הסקרים בנסיונם לצפות את התוצאות ורבים מאיתנו מייחסים לכך כוונות של עיצוב (שלא לומר הנדסת) דעת קהל.
אבל מבלי להתייחס לאמיתות הטענות הללו רבים מפספסים את הפיל שבחדר: העולם המערבי נמצא כבר שנים בתהליך של דה-לגיטימציה והתנכלות כלפי דעות שמרניות-לאומיות-קפיטליסטיות.
רבים כלכך מעורכי הסקרים מבקשים בסך הכל לעשות את עבודתם ולבנות לעצמם שם של חזאים מדוייקים, אך כולם נכשלים בעקבות העובדה הפשוטה שפלח אדיר מהמצביעים פשוט לא אומר את האמת.
צחוק הגורל הוא שדווקא אותו זרם שקורא לעצמו "פלורליסטי" ודוגל לכאורה בחופש הביטוי, הוא הגורם מספר אחת לסתימת פיות והריסת קריירות של אזרחים שפשוט חושבים אחרת.
חלקכם אולי יחשבו שאני מגזים, אבל כיו"ר "אם תרצו" לשעבר באונ' תל-אביב, אני מכיר את התחושה מקרוב. רבים כלכך שפוחדים להביע את דעתם אל מול סביבתם מחשש לתשלום כבד בחיים המקצועיים.
בצר להם רבים מהמצביעים השמרנים פשוט ממלאים את פיהם מים וממתינים לחשאיות שהקלפי מספק. "טראמפ/ביבי?! מה פתאום" הם אומרים, "אני בכלל חלק מהחבר'ה, אני לא מושחת ובבון, אני איש נהדר כמוכם". רק ביום הבחירות מתפוגג העשן ומתבררת האמת. העם הרבה יותר שפוי והרבה יותר בריא בנפשו מאותם פרוגרסיבים מטורללים שמנסים לכפות עליו את דעתו.
אבל, וזה אבל גדול, המצב המתואר הוא בעיה אדירה. בהיעדר תחושת שייכות ולגיטימציה מצד האליטות בחברה, מתקשים השמרנים והלאומיים להתאגד, להתחבר ולהתקדם. הם מוצאים את עצמם מגיבים בגלוי ובסתר לשערוריות מהאגף השני ולא מעיזים להביע חזון עצמי.
בשעות אלו נמשכת ספירת הקולות בקלפיות באמריקה, אבל האמת היא שלא משנה מי ינצח בבחירות, השמרנים כבר מזמן הפסידו. והם ינצחו באמת רק ביום שבו יוכלו להביע בגאווה את מלוא עוצמתם וחלקם באוכלוסייה. רק אז כשיפסיק להתחבא, יוכל הזרם השמרן לחולל שינוי אמיתי מהשטח, וגם יעשה קצת חסד על הדרך עם הסוקרים.
