לתכנית למיגור מגפת הקורונה אין קשר כנראה לרמזורים שבכבישים, לאלו מסתבר, ישנה היסטוריה מפתיעה ומעניינת
ככה זה התחיל: הרמזורים הראשונים היו למעשה עששיות בצבעי ירוק ואדום שהותקנו בלונדון בשנת 1868, ונועדו עבור כרכרות רתומות לסוסים. באמצע המאה ה-19, עם התפתחות הרכבת, החלו לעשות שימוש בעששיות מסוג זה כדי להסדיר את התנועה.
ב-5 באוגוסט 1914 הותקנו הרמזורים החשמליים הראשונים בקליבלנד באוהיו שהשתמשו בצבעים אדום וירוק.
רמזור. קרדיט: ללא
מאיפה הגיעו הצבעים? האור האדום היה בחירה מובנית, משום שהוא תמיד היה סימן לדם ולסכנה. לעומתו הצבע הירוק הגיע ממקום אחר לגמרי. כללי השיט בעבר דרשו מספינות להדליק אור ירוק על הדופן הימנית שלהן, ואור אדום על השמאלית. כששתי ספינות היו מתקרבות אחת לשנייה, הספינה שראתה את האור האדום של חברתה, נדרשה לעצור ולתת לחבירתה לעבור.
בתקופת מהפכת התרבות בסין, הוצע להחליף בין האור האדום לירוק, כך שהאור האדום ישמש לנסיעה, מכיוון שהצבע האדום היה צבעה של המהפכה והוא סימל, בעיני השלטון, את הקידמה. ראש ממשלת סין ג'ואו אנאלי הצליח למנוע שינוי זה, מחשש מובן שהשינוי יביא לתאונות דרכים רבות. את הועדה שדנה בשינוי הוא שיכנע שהצבע האדום יישאר חשוב גם במתכונת זו, כך אמר להם: "לדעתי, האור האדום הוא אורה של המהפכה, המספק את הבטיחות הנדרשת לפעילות המהפכנית".
אצלנו בישראל, ברמזורים הממוקמים בצמתים בהם המהירות הממוצעת היא מעל 60 קמ"ש, האור הירוק מהבהב שלוש פעמים (ב-3 השניות האחרונות של האור הירוק) מטרת ההבהוב היא לציין שבקרוב יוחלף האור הירוק בצהוב. חוקית אגב, להבהוב אין שום משמעות.
מקור המילה 'רמזור' בעברית, היא שילוב של 'רמז' ו'אור'.
