1+משפחה בר אור שנפצעה כולה בפיגוע בקו 2 לפני יותר מעשור ואיבדה את בנה הבכור – עומדת להיות מסולקת מביתה עקב חובות שהצטברו מטיפולי הילדים. רגע לפני, האם קוראת לכם לסייע: "כל שקל שלכם יעזור לנו".
לצורך העניין, נפתח באתר Jgive מיזם לאיסוף תרומות עבור המשפחה. בדף הפרויקט נכתב: משפחת בר אור איבדה את ילדם הצעיר בפיגוע טרור בקו 2ב בשנת 2003, ושאר בני המשפחה נפצעו פציעות חמורות בגוף ונפש שמשפיעות עד היום, כל המאמצים שלהם להשתקם, טיפולים יקרים לשיקום נפשי ופיזי לילדים, גררו אותם למעגל חובות , ובימים הקרובים עתידים לזרוק אותם מהבית לרחוב.
אם המשפחה נעמי, כתבה את כאבה במכתב לתורמים: "ניסינו לשתוק ולנשוך את השפתיים המדממות, אני מתחננת, כל הילדים עדיין נפגעי חרדה ונכים- אל תתנו לנו להיזרק לרחוב. היינו משפחה רגילה עם 10 ילדים . שמחה ומאושרת. עד אותו יום ארור. 19.8.2003, היום בו מחבל ארור פוצץ את האוטובוס בו הייתי אני עם כל ילדי בדרך חזרה מהכותל. היום בו נילקח ממנו ילד החמד שלי בן ה-12 שניקרע לחתיכות ליד אותו המחבל , שמאז הותיר אותי את בעלי ואת ילדי נכים ברמות פגיעה שונות, אותו היום שאחראי על צעקות ובכיות והתמודדויות כואבות בימים ובלילות אצלינו בבית."
"הכל קרס, ממשפחה מאושרת ושלמה, הפכנו למשפחה שלא יכולה לתפקד, אני ובעלי ניסינו למרות הכל להמשיך לשרוד להמשיך להחזיק את הבית ולתת לילדים הפצועים נפשית ופיזית את כל הדרוש להם כמו כל אבא ואמא. ניסינו למרות הנכות אני ובעלי לצאת לעבוד, אבל השכר נמוך לעובדים נכים, הטיפולים הרפואיים והנפשיים למשפחה כל כך גדולה הם בלי פורפורציה לכמה נעבוד… ככה, שנה ועוד שנה, נשכנו את השפתיים, ניסינו לשקם את הבית, את החרדות המטורפות, את הכאב של השכול והאובדן על מה שהיה ואיננו אבל החודש הבנו- שאנחנו לא יכולים יותר לשתוק".
מתוך: עמוד הפייסבוק "מצילים את משפחת בר אור מטרור שני"
"החובות הגיעו עד לצוואר וכבר לא יכולנו לעמוד בתשלומי ההלוואות הכבדים. ולדאבוני פקידי ההוצאה לפועל באו לזרוק אותי ואת ילדי מהבית. הבית, המקום היחיד שהיה לנו גם כשלא היה לחם וחלב, ולפעמים גם ניתוק מחשמל ומים, לפחות מיטה- גם אם קרה הייתה לנו. לזרוק אותנו לרחוב! בלי כלום, משפחה, עשרה ילדים- לרחוב! הבנתי, שאני חייבת כאמא לדבר. שתקתי, וסבלתי בדומיה כל כך הרבה שנים, כשכולם כבר שכחו מה קרה, משפחת המחבל המשיכה להסתובב ולחגוג. ואנחנו עדיין מלקקים את הדם…"
"בחיים לא ביקשתי עזרה, גם בזמנים הכי קשים. אבל עדיין קר בחוץ, לא יכולה לדמיין אותי עם בעלי וילדיי שעברו כל כך הרבה סבל בשנים האחרונות נשארים ברחוב…תעזרו לנו לחזור הביתה ולצאת מהמצב הנורא שלנו, שגם ילדיי יוכלו לשבת בליל הסדר בבית מסביב לשולחן כמו כל ילד בעם ישראל אין לי מישהו אחר שיעזור לנו חוץ ממכם. תעזרו לנו לפני שחלילה יהיה מאוחר.
בכאב,
נעמי"
לתרומה למשפחה לחצו כאן
