אבי גבאי, זוכרים? עד לא מזמן הוא היה יו"ר מפלגת העבודה והמועמד מטעם עצמו לראשות הממשלה. אחרי שתיקה ממושכת הוא התראיין בסוף השבוע והביע חרטה על כך שלא נכנס לממשלת נתניהו אחרי סבב הבחירות הראשון.
קראתי את הדברים וחייכתי. באותו רגע דמיינתי את אותה כותרת רק במקום אבי גבאי, שמו של בני גנץ יתנוסס בה. בני גנץ, כמו גבאי, לא מבינים שבפוליטיקה לא אומרים לא להזדמנות שספק רב אם תחזור.
גבאי הסתלק מהחיים הפוליטיים באותה מהירות שבה נכנס אליהם, בלי שהוא משאיר בהם איזשהו חותם של ממש. אם היה מפעיל היגיון בריא, הוא היה חובר עם טל רוסו (מישהו זוכר?) לממשלת הימין, מקבל את תיק האוצר ומשם השמיים הם הגבול עבורו.
בני גנץ לא נכנס לחיים הפוליטיים כדי להיות ראש ממשלה. הוא תיכנן להקים מפלגה בינונית, של משהו כמו 10 מנדטים, שתאפשר לו להיכנס לממשלה כשר ביטחון. ואז באו כל מיני יועצים וחכמולוגים שסיפרו לו שהוא יכול להיות זה שידיח את נתניהו. הם נטעו בו תקוות שווא וסקרים חסרי משמעות שניבאו לו גדולות ונצורות. הוא התחיל להתאהב ברעיון הזה, ולרגע שכח שהוא רב אלוף במילואים אבל טירון פוליטי. בחודשים האחרונים גנץ נזכר שהוא בכלל רצה להיות שר ביטחון. לעשות את מה שהוא באמת מבין בו. אבל לפיד ויעלון עומדים מנגד, בהתעקשות על עיקרון לא ברור, וגנץ שוב מוכיח חוסר מנהיגות וחוסר יכולת לקבל החלטה אמיצה, ברמה לאומית.
בימים הקרובים בטח נשמע עוד כל מיני הצעות לפתרונות יצירתיים, ספינים, ו"מבוגרים אחראים" שיצוצו ויחשבו שיש בכוחם לשנות את התמונה העגומה הזאת. האם אפשר להציל את העגלה רגע לפני שתתרסק לתהום? מסופקני.
נתניהו רוצה בחירות וחושב שיצליח לגייס 61 מנדטים לגוש הימין-חרדים. לפי כמה סקרים פנימיים של הליכוד הם כבר ב 60. ממשלת ימין תאפשר לו לקבל חסינות ולהמשיך להוביל את המדינה.
גנץ, מצידו, לא רוצה בחירות אבל נגרר אחרי אילו שקובעים באמת מה תעשה כחול לבן.אגב, רוב חביר סיעת כחול לבן לא רוצים בחירות ומקבלים את מתווה נתניהו, אבל במפלגה שדמוקרטיה היא לא חלק ממנה – אין לרצונות של חבריה שום חשיבות.
