"מי שטוב לו ושמח, כף ימחא", כתבה דתיה בן דור, ולמי לא טוב ושמח כשמגיעה שבת? ובכל זאת לא כל כך מהר נמחא בשבת כפיים.
למדנו שחכמים אסרו בשבת דברים שעלולים להביא לעשיית מלאכות האסורות מהתורה. המשנה אומרת שבין הדברים האלה אסורים גם ריקוד ומחיאת כפיים, והתלמוד מסביר שהחשש הוא שמא מתוך כך אנשים יבואו "לתקן כלי שיר", כלומר להכין כלי נגינה, דבר שאסור מהתורה.
אבל רגע, איזו סבירות יש שמריקוד או סתם מחיאת כפיים, מישהו יגיע ליצירת כלי נגינה? קצת רחוק, לא?
לא בהכרח. לא רק בנייה של כלי נגינה מאפס אסורה מהתורה, אלא אפילו כיוון מיתרי הגיטרה, שכן כך מכשירים את הגיטרה לשימוש, וכיוון גיטרה זה כבר משהו יומיומי הרבה יותר.
מנגד, בעלי התוספות, שחיו באשכנז מעט לפני הרמב"ם, כותבים שהאיסור לרקוד ולמחוא כפיים, לא תקף יותר, כיוון שבזמן חז"ל היו אנשים רבים שידעו להכין כלי נגינה בספונטניות, אך מאז זה נעשה עניין של
מומחים בלבד.הרמב"ם עצמו אוסר למחוא כפיים בשבת, וכך גם השולחן ערוך ורבים מהפוסקים בני עדות המזרח. הם מתירים מחיאת כפיים בשינוי, למשל על ידי הכאת גב היד אל כף היד האחרת. אך חלק מהפוסקים האשכנזיים התירו את הדבר בעקבות בעלי התוספות ומטעמים נוספים.
