איפה עוד יורדים הילדים לשחק בחצר אחר הצהריים? את המרחבים הם מחפשים בטלפון הנייד, ופעמים רבות החצר משמשת רק ל"על האש" מזדמן. אבל בתקופות קדומות החצרות היו ממש חלק מהבית, והיו עושים בהן כביסה ושימושים רבים אחרים. בשכונות עתיקות בירושלים עדיין ניתן למצוא חצרות כאלה, שכמה בתים פתוחים אליהן. בסגנון הבנייה של אותן תקופות, כמה בתים היו פתוחים לחצר אחת, וכמה חצרות היו פתוחות למבוי, כלומר למין סימטה שהייתה פתוחה לרחוב.
מבוי שיש לו שלושה קירות, ופתוח לרחוב מצדו הרביעי, נחשב עקרונית לרשות היחיד, ומהתורה מותר לשאת בו חפצים, אך חכמים חששו שאנשים יטעו ויסיקו שמותר לטלטל חפצים גם ברשות הרבים, ולכן דרשו להציב קורה בכניסה למבוי, או להניח אותה למעלה, בגובה הפתח שלו. הקורה מסמנת שזהו מקום תָחום מכל הכיוונים שאיננו כמו רשות הרבים. מבוי שפתוח לרחוב משני צדדים, נקרא מבוי מפולש, ובו לא ניתן להסתפק בהעמדת קורות בשני פתחיו. באחד מהם צריך לעשות ממש צורה של פתח בעזרת שני עמודים שעליהם עמוד נוסף או חוט.
הרב קוק כותב שיש גם "אנשים מפולשים", כאלה שקולטים המון מן החוץ – דעות וסגנונות חיים של אחרים, בלי שיש להם מרכז ואישיות משל עצמם, פשוט כי הם שכחו מי הם, וזה מצב מקולקל מאוד.
