לא תמיד מבחן התוצאה הוא החשוב, ולפעמים התוצאה זהה, אבל הדרכים אליה שונות מאוד.
נניח שמישהו הולך בשבת עם גחלים בוערות ומניח אותן. אחריו מוסיף מישהו כמה קרשים. אדם שלישי מניח סיר מים, אחד אחר מוסיף ירקות, והאחרון מערבב. מהסיפור הזה ייצא כנראה מרק מבושל. רק שאסור לבשל בשבת. נו, אז מי עבר על האיסור? הראשון שהלך עם גחלים גרם לליבוי האש ברוח, וזה בוודאי אסור. השני הוסיף קרשים והגדיל את האש, וגם זה חמור. השלישי והרביעי גרמו לבישול ישיר של המים והירקות, וגם האחרון שערבב עזר לבישול, ולכן גם הוא עשה איסור.
הסיפור הזה מובא בתלמוד הבבלי, אלא שמיד התלמוד שואל – הרי במקור אחר כתוב שבמקרה דומה רק האדם האחרון עבר על איסור, למה? מתרץ התלמוד שבמקרה השני היה הבדל אחד משמעותי – שׁם קודם כל הניח מישהו עצים, עליהם שם אדם נוסף סיר מים, אדם שלישי הוסיף תבלינים וירקות, ורק בסוף הניח מישהו גחלים בוערות מתחת לכל הסיפור. אמנם ללא הראשונים, לא היה יוצא שום מרק, אבל בזמן שהם עשו את מה שעשו, לא היה בכך שום איסור.
אז כן – בשני המקרים יתקבל מרק ירקות דומה, אבל שרשרת האיסורים בדרך אליו שונה מאוד.
