"מה, אבל פעם היה אסור להבעיר אש בשבת, כי זה היה מאוד קשה. היה צריך לשפשף אבנים וכל זה, אבל היום זה בסך הכל ללחוץ על מפסק, ברור שזה לא מלאכה!"
את המשפט הזה ניתן לשמוע מדי פעם ביחס לדברים שאסור לעשות בשבת. ההיגיון שמאחורי הטיעון הזה הוא ששבת היא יום מנוחה, ולכן מה שלא כרוך במאמץ אמור להיות מותר.
רק שזה לא ממש מחזיק מים… רבות מהמלאכות שאסור לעשות בשבת, הן מלאכות שתמיד היו קלות ופשוטות, כמו למשל הוצאת חפץ מהבית לרחוב, דבר שאסור לעשות אם העיר לא מוקפת בחוט של 'עירוב', ומנגד – גם בזמן תורה, מי שלקח שק קמח על הכתף ורץ אתו כל השבת, מזיע, מתנשם ומתנשף, לא עבר על איסור מלאכה.
מה שנאסר לעשות בשבת הוא שלושים ותשע מלאכות שנדרשו לשם הקמת המשכן. אלה לא מלאכות קשות בהכרח, אלא מלאכות שיש בהן ממד של יצירה חדשה. אלוקים ברא את העולם בשישה ימים ושבת ממלאכה ביום השביעי. הוא הותיר לנו, בני האדם, את השלמת הבריאה, ואין דבר שמעניק ערך לבריאה יותר מהמשכן שבו שורה שכינתו של אלוקים. אך כמו שאלוקים הפסיק מעשיית כל מלאכה בכניסת היום השביעי, כך גם אנחנו.
